ירחון מעוז ישראל – ינואר 2019

/ירחון מעוז ישראל – ינואר 2019
ירחון מעוז ישראל – ינואר 2019 2019-01-06T07:33:56+00:00

מנצרת תצא טובה

האחים סכניני בחדר המוזיקה שלהם בבית

שנת 2007 הייתה שנה של מהפך.

משפחת סכניני הייתה משפחה נוצרית טיפוסית שאבותיה חיו בעיר נצרת דורות רבים. בני המשפחה חגגו את חג המולד ואת חג הפסחא כמו כל הערבים הנוצרים בעירם. האב, בשארה ספר במקצועו והאם, שרה, קוסמטיקאית. שניהם גידלו שלושה בנים בריאים ומלאי מרץ בדירה על ראש הגבעה, לא הרחק מהמקום שבו גידלו יוסף ומרים את ישוע. החיים היו טובים. ואז הגיעה שנת 2007. ידיד קרוב של בשארה בגד בו. התרבות הערבית מייחסת משמעות רבה לקשרי חברות, ולכן הפצע היה עמוק מאוד. בשארה היה שרוי בצער עמוק, ואז שמע שאשת אחיו גוועת מסרטן ונותר לה רק חודש לחיות. זאת הייתה תקופה קשה מאוד לבשארה. על הרקע הזה גילתה אשתו, שרה, שהיא מצפה לילד רביעי.

בישארה ושרה סכניני וארבעת בניהם בסלפי ברחוב בן יהודה בירושלים.

מנהיג קהילה מחיפה התיידד עם בשארה והתחיל ללמד אותו על כתבי הקודש ועל מצוותו של ישוע לסלוח. בשארה מעולם לא שמע על כך, כי היותו נוצרי הייתה רק עניין של זהות ותרבות שהוא נולד לתוכן. למרות הכאב, בשארה סלח לידידו הקרוב וקיבל מחילה על חטאיו.

בשארה נהנה מאוד מהחופש שידע אחרי שנולד מחדש, וסיפר למנהיג הקהילה שלו על הנושא האחר שהעיק על ליבו – גיסתו הגוססת. מנהיג הקהילה וכל המשפחה של בשארה (כולל שלושת הבנים שעדיין היו ילדים) הסכימו לצום במשך שלושה ימים. אלוהים ענה על תפילתם, וגיסתו של בשארה נרפאה כליל, שוחררה מבית החולים והיא בריאה עד עצם היום הזה. זמן קצר אחרי כן, שרה ילדה בן. היה קשר בחבל הטבור שחסם כליל את זרימת הדם והחמצן. האחיות לא ידעו כמה זמן היה חבל הטבור קשור, נכנסו לבהלה ושלחו מיד את הרך הנולד לבדיקות. התינוק היה בריא לחלוטין.

בשארה, שרה ושלושת הבנים – אדיב, אליה ויזיד – התחילו להעמיק בכתבי הקודש ברעב בלתי נדלה ובצמא לאלוהים כה טוב וכה חזק. אחר כך הם התמסרו לאלוהים כליל כמשפחה.

כבר לא נוצרים?

האירועים האלה זעזעו את החברה סביבם. נוצרי בנצרת הוא בדרך כלל אדם שאיננו מוסלמי. אבל צום, סליחה, ניסים – כל אלה הם סיפור אחר לגמרי. השכנים הערבים הנוצרים ראו בבני משפחת סכניני, שנולדו מחדש, חברים בדת אחרת לגמרי. התלמידים החדשים של ישוע בעיר שבה הוא גדל, ספגו לעג. אבל זה לא הרתיע את המשפחה. החוויה שלהם הייתה אמיתית, והם סיפרו עליה לכל מי שהיה מוכן לשמוע. אם יש משהו שבני משפחת סכניני אוהבים, זה מוזיקה. הם משקיעים כל רגע פנוי בכלי הנגינה שלהם ולומדים לנגן – גם יחד. בשארה רצה להיות מעורב יותר בקהילה והציע לנגן בעוּד עם צוות הנגנים. שלושת בניו הגדולים גדלו והמצוינות שלהם ברוח ובמיומנות מוזיקלית הייתה גלויה לעין כול, וגם הם התחילו להדריך את ההלל.
יום אחד הגיעו לביקור יהודים משיחיים, ידידים של מנהיג הקהילה, ושוב הזדעזע עולמם של בני משפחת סכניני. רוב הערבים הנוצרים אינם יודעים שישוע יהודי. משפחת סכניני למדה את הכתובים וידעה את זה, אבל ממתי היו יהודים שמאמינים בישוע?

מאמינים ערבים ויהודים מוצאים זה את זה

אני (שני) גדלתי בארץ ומדי פעם היללתי את אלוהים לצד מאמינים ערבים, והוריי תמכו בקהילה ערבית מאז שאני זוכרת את עצמי. אבל מעט לפני עשר שנים, מאמינים בארץ החלו במאמץ מרוכז למצוא אחדות בקנה מידה גדול יותר בין מאמינים יהודים וערבים שנולדו מחדש.

לאט אבל בטוח התחילו להיווצר קשרים בין תאים קטנים של מאמינים במקומות שונים בארץ. הצוות החילוני תמיד נדהם לראות אותם כשהם נפגשו יחד באספות ובכנסים. מי שצפה מן החוץ היה המום לראות אותנו שרים ורוקדים יחד ומהללים את אותו אלוהים, ותמיד שאל שאלות.

הקשרים שלנו התפתחו ובכל הארץ היו אספות מעורבות. ההלל בעברית, באנגלית ובערבית היה נעים ומעודד, וכשערבים מקבלים יהודים כי הם בני עמו של המושיע, אין עדות גדולה יותר מזו ליהודים שאינם מאמינים בו.

בכל זאת, רצינו יותר מהלל יחד באספה. ייסדנו את Israel Worship Initiative מתוך אמונה שהלל לאלוהי ישראל הוא אחת הקריאות הגדולות ביותר של עם ישראל. לכן, חשוב לפתח מוזיקאים ומשוררים מיומנים למטרה זאת.

רצינו שעירוב של צלילים ערביים ויהודים יגיעו לאנשים ברחובות, אבל לא היה קל למצוא נגנים ערביים עם מיומנות מוזיקלית משובחת כדי להקליט באולפן.

מצאתי!

“”מצאתי! הם בנצרת!” אני עדיין זוכרת מוזיקאי ישראלי אומר את המילים האלה. הוא פגש את שלושת האחים הערביים בזמן שהדריכו הלל בקהילה בחיפה. הם היו צעירים, בסוף גיל ההתבגרות ובראשית שנות העשרים לחייהם, אבל הכישרון שלהם ניכר והמסירות שלהם למצוינות במוזיקה הייתה ללא עוררין.

ביקשנו מהם להצטרף אלינו לפרויקט הקלטות. בפעם הראשונה שהגיע אחד מהאחים סכניני למרכז שלנו בירושלים ונכנס לסטודיו, הוא הביט סביבו בתדהמה ובעיניים פקוחות לרווחה. משפחת סכניני ייחדה בדירתה חדר של 12 מטרים רבועים למוזיקה, ובו הם צופפו כ-20-15 כלים, מכלים אתניים שונים לגיטרות, כינורות, מערכת תופים ואפילו פסנתר. הסטודיו שלנו בירושלים משתרע על פני 600 מטרים רבועים המוקדשים כליל ליצירה ולהקלטה של מוזיקה המפארת את אלוהים.

שני והאחים סכניני מקליטים בסטודיו Fellowship of Artists.

אפשרנו להם ללון בסטודיו בגלל המרחק עד נצרת. באותה תקופה, לא ידענו הרבה על האחים סכניני, אבל אפשר ללמוד הרבה על אנשים כשמבלים איתם כמה ימים מרוכזים של עבודה משותפת. הם היו ג’נטלמנים לגמרי. המקום היה נקי יותר משהאמנתי שאפשר לצפות משלושה גברים בחדר אחד. הם הודו לנו על כל דבר קטן שעשינו למענם, כאילו הם לא מאמינים שזה קורה. פגשתי את אימם כמה חודשים אחרי כן וציינתי לעצמי שזוהי הזדמנות לשבת איתה ולבקש עצה לגידול בנים.

במשך השנה או שתיים שאחרי כן, ראיתי את האחים מגיעים לכנסים שונים ולאירועים של הלל. סגנון הנגינה שלהם הוסיף גוון אתני לצלילים המערביים של הקהילות היהודיות. הם גם הוזמנו לנגן עם להקת “מקדם” ברחבי ארצות הברית וקנדה. “מקדם” שרה מזמורי תהילים למקצבים ולצלילים אתניים שונים. האחים סכניני גם ניגנו בשיר היחיד באנגלית שהוצאתי לאור, Sapphire Skies. דיברנו ארוכות בזמן שיצאנו למדבר להסריט את הסרט לשיר. הם סיפרו כמה הם רוצים להעביר באמצעות שיריהם בערבית את הבשורה למזרח התיכון. הם רוצים שהמוזיקה שלהם תגיע לארצות מוסלמיות כגון עיראק, סוריה, ערב הסעודית ומצרים וכמובן למיליוני המוסלמים שחיים תחת ריבונות ישראלית.

שני והאחים סכניני מסריטים את הסרטון לשיר Sapphire Skies במדבר.

אור גדול זורח בגליל

נצרת העתיקה של ימינו ערבית כולה אבל היהודים מגיעים לעסקים ולמסעדות שם. כשתומכי חמאס ניסו להסית לשנאה נגד ישראל, ראש העיר של נצרת גירש אותם. בכל זאת, לפני האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, היו בנצרת 80% ערבים נוצרים. היום יש בה 70% מוסלמים ורק 30% נוצרים. הנוצרים הערבים בארץ סובלים מאופי התרבות המוסלמית על אף היותם נוצרים בשם בלבד.

האסלאם שולט באומות ערב ויש מעט מאוד שירים בערבית המספרים על הנפלאות של אלוהי ישראל. בשנה שעברה עזרנו לאחים סכניני להקליט את השיר O Holy Night בערבית כי קשה למצוא בערבית אפילו שירים לחג המולד. הבנו שהאחים האלה אומנם שירתו בשמחה את קהילתם הערבית וגם קבוצות יהודיות שונות, אבל יש להם צליל ומשא משלהם. הגיע הזמן שקולם יישמע.

האחים סכניני אספו כשניים עשר שירים, חלקם מקוריים, חלקם מזמורים ערביים. הם זקוקים ל-20,000$ כדי להשלים את הפרויקט. מוזיקה היא כלי מוכח המגיע למקומות הקשים ביותר, והמקומות שהם רוצים להגיע אליהם מסוכנים למי שמביא את הבשורה.

אבל כאן, בישראל הדמוקרטית, המשפחה הישראלית ערבית הזאת יכולה להגיע למיליוני בני אדם בארצות האסלאמיות השכנות.

אנא עזרו לנו לאפשר לנצרת לשוב ולהאיר במזרח התיכון עם מסר הסליחה והחופש.

אנחנו יכולים להיות חלק מהגשמת נבואה!

גְּלִיל הַגּוֹיִם
הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל:
יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם
(ישע’ ח 23- ט 1).

אדיב, אליה ויזיד בנצרת.
DONATE

אבי השפה העבריתחלק ד: היהדות החרדית בירושלים נגד אליעזר בן יהודה

שבעה חרדים אשכנזים בירושלים, התמונה צולמה בשנת 1876. אליעזר בן יהודה וכלתו דבורה הגיעו לירושלים בשנת 1881, ולכן סביר להניח שהגברים האלה היו בין המתפרעים שנלחמו בבן יהודה בזמן שפעל להחיות את העברית הקדומה למען האומה הישראלית המודרנית

העברית המקראית נשמרה לאורך הדורות בצורתה המקורית היפה, אבל היא הייתה קשה ומגושמת לכל יהודי במאה ה-19 שניסה לדבר בשפת הנביאים בהקשר המודרני.

בתנ”ך יש בסך הכול 6,259 מילים. לשם השוואה, באנגלית של ימינו יש 170,000 מילים בשימוש. בעברית יש 80,000. לכן, איש לא ניסה לדבר עברית כשפה יומיומית. כלומר, איש חוץ מאליעזר בן יהודה. הוא ומשפחתו דיברו בבית בעברית “יומיומית” ולא זו בלבד, אלא הוא גם לימד עברית בבית ספר יהודי בירושלים. עד מהרה הוא הבין שהעברית המודרנית זקוקה לעוד אלפי מילים.

למרות עוניו המשווע,  הדוגמה האישית של בן יהודה, מסירותו ומיומנותו בתפקידו כמורה, כבר הותירו את חותמם על תלמידיו, ורבים מהם הפכו למורים.

החלוצים היהודיים הצעירים התאמצו מאוד כדי ללמוד לקרוא, לכתוב ולדבר עברית, אבל לא היה אף מילון עברי אחד בעולם. בשנים שבין 1890-1880 עוד היו חסרות מילים כמו דואר, גלידה, ג’לי, חביתה, מגבת, אופניים, מצלמה, נורה, חבל קפיצה ובובה. אנשים רבים ניסו לחזור לעברית, ולכן היה חשוב מאוד שכולם ידברו את אותה שפה. היה חשוב שכל המילים המתווספות לעברית המודרנית, יגיעו מאותו מקור. בן יהודה הבין שאין איש בדורו שיכול לבצע את המשימה, אבל אפילו הוא לא הבין שכתיבת המילון העברי תיארך 50 שנה.

הוא התחיל לכתוב על פיסות נייר קטנות כל מילה חדשה שהוא מצא במסמך קדום כלשהו, או מילה ששמע מפי הילד העברי הראשון, בן ציון או מילים שהוא עצמו המציא. הוא החליט בנחישות שהשורש של כל מילה יהיה מבוסס על מקור מקראי, ולא רצה מילים זרות במילון שלו. עד מהרה היו לו קופסאות רבות של פיסות נייר – כל אחת עם מילה שהייתה יקרה בעיניו מפז. אבל לא היה אוכל בבית.

אליעזר בן יהודה כותב לעיתון “הצבי”.

סיוע כספי ברוסיה

בעידודה של אשתו יצא אליעזר בן יהודה לרוסיה, לבית הוריה, שהיו אנשי עסקים מצליחים. מקור ההכנסה העיקרי שלו היה ממנויים לעיתון “הצבי” והוא קיווה שיוכל למצוא מנויים רבים יותר במפגשים שחמיו ארגן. סולומון יונס רצה לעזור לחתנו יוצא הדופן, אם כי הוא הופתע לראות שהוא יהודי חרדי האוכל אוכל כשר בלבד ולבוש כמו טורקי.

לא היה כל ספק שאליעזר בן יהודה היה מרצה מוכשר. הוא התחיל במנטרה שלו: “היום קצר והמלאכה מרובה”. המילים האלה היו הסיסמה שתלה במשרדו, לנגד עיניו. המסר שלו ליהודים ברוסיה היה גם דחוף וגם מחשמל: אנו, היהודים, מאמינים זמן רב מדי בביאת המשיח ובתחייה לאומית שתתרחש באורח נס. מי שימשיך לשבת ולצפות לדברים האלה, יאבד לנצח. אלוהים לא יעזור למי שאיננו עוזר לעצמו. הוא ברא את אדם כדי לעבוד בגן. אנחנו חייבים ללמוד מאדם. הגיע הזמן לעזור לעצמנו. אנחנו חייבים לעשות מעשה, ויפה שעה אחת קודם.

אחר כך הוא נסע לפריז והופתע מקבלת הפנים הנלהבת שזכה לה. היה שינוי. הוא כבר לא היה בעיניהם חולם חלומות, אלא קולה של תנועה לאומית.

מהומה במערכת העיתון

הוא חזר הביתה ולא ידע שידידו מיכאל פינס, שמילא את מקומו של אליעזר כעורך העיתון, כתב מאמר שעורר מחלוקת רבה. המאמר תמך בעמדת החרדים ודגל בקיום שנת שמיטה בכל שבע שנים. המתיישבים התקוממו. היישוב היה מבוסס על חקלאות והמתיישבים התאמצו מאוד לגרום לאדמה הקשה להניב יבול לאחר אלפיים שנות גלות. אליעזר ידע ששנת שמיטה תמיט אסון על האיכרים החדשים.

הוא מיהר לכתוב מאמר השולל את עמדתו של פינס, וקרא לאיכרים להמשיך ולעבוד את אדמתם. באותה תקופה היו גם אליעזר בן יהודה וגם אשתו יהודים חרדים ושומרי מצוות, אבל הוא האמין שבעיני אלוהים, חשוב יותר שבני עמו יישארו בחיים מאשר שישמרו את שנת השמיטה. בזה הסתיים הקשר שלו עם מיכאל פינס, אחד מידידיו המעטים.

חרם

המאמר של אליעזר בן יהודה היה הקש האחרון מבחינת החרדים האשכנזים. הם כינו אותו כופר שבכופרים ומתעה גדול, והטילו חרם על הבניין שבו הודפס העיתון שלו, “הצבי”. שוב הם הדליקו נרות שחורים בבית הכנסת וקראו כתב חרם. הרבנים אמרו שמי שחושב שאפשר לגאול את הארץ ללא עזרת אלוהים הוא כופר.

עיתון “הצבי”.

בן יהודה הגיב מיד. הוא אמר לדבורה שמאחר שהחרדים ניתקו איתו את הקשר, גם הוא ינתק איתם את הקשר. “הם לא יקבלו אותנו לעולם. תמיד נהיה זרים להם”. במשך שבע שנים הקפידו הוא ואישתו לקיים את מצוות הרבנים בדקדקנות מתוך אמונה שכך יוכלו להביא לאחדות בין היהודים בארץ. אבל באותו רגע הוא פשט את הגלימה, הסיר את התרבוש מראשו, השליך אותם ארצה, רמס אותם ברגליו וגזז את זקנו. (הוא נשאר עם זקן קצרצר.)

היהודים הספרדים בירושלים לא היו קיצוניים כמו האשכנזים, ולכן הוא עדיין היה יכול לקנות מהם נייר, להשתמש בשירותי הדפוס באותו מקום ולהמשיך לנהל את העיתון.

החרדים צריכים לצאת לעבודה

הוא ניצל את העיתון שלו לתקוף את היהודים האשכנזים. הוא האשים אותם בעיכוב הקדמה בארץ. הוא הכאיב להם במקומות הכואבים. הוא תבע שהם ייתנו דין וחשבון על התרומות הנדיבות שקיבלו הרבנים. הוא רצה שהם יציגו את ספרי החשבונות שלהם כדי להראות כמה הרבנים לקחו לעצמם וכמה קיבלו מקורביהם.

הוא המליץ לרבנים לקנות אדמות כדי שתלמידי הישיבות יוכלו להתיישב עליהן, לבנות לעצמם בתים ולהקים חוות חקלאיות להם ולבני משפחותיהם – לעבוד במקום לאכול חינם.

התגובה של החרדים הייתה עוד חרם. אסור היה להתקרב לבית של בן יהודה. כל יהודי חרדי שנכנס לביתו או למשרדו של בן יהודה, נענש קשות.

תושבי יפו והיישובים צידדו בבן יהודה באופן גורף. הם ידעו שאם הם לא יעבדו את האדמה באותה שנה, הם יגוועו ברעב. אבל מכל ידידיו של בן יהודה בירושלים, רק ניסים בכר, מנהל בית הספר אליאנס, התייצב להגנתו.

דבורה מלמדת עברית עד החרם

דבורה נותרה בלא ידידים, וכל מכריה פחדו לצאת נגד זקני ירושלים. אחר כך היא זכתה בהזדמנות ייחודית. אחותו של ניסים בכר ייסדה את בית הספר אליאנס לבנות בחסות הברון אדמונד דה רוטשילד, וביקשה מדבורה ללמד עברית. כך התאפשר לאליעזר בן יהודה להקדיש את כל זמנו לעיתון ולמילון.

אבל גם ההקלה הזאת לא האריכה ימים כי החרדים איימו להטיל חרם על בית הספר אליאנס אם דבורה תמשיך ללמד שם, והיא נאלצה לעזוב.

החרדים הנזעמים לא הסתפקו בזה. רב ספרדי צעיר ידידותי הזהיר את אליעזר מפני מזימה לחסל אותו, אבל אליעזר סירב לחרוג מהשגרה שלו. למחרת, הוא ובנו בן ציון נכנסו רכובים על חמור אל העיר העתיקה, והמון נערים עם מקלות ואבנים הסתער עליהם.

אלמלא כמה בעלי חנויות והשוטרים, ההמון היה מכה את אליעזר ואת בן ציון למוות. כשהדבר נודע, קבוצת פרשים מהמתיישבים הצעירים בשפלה עלתה לירושלים כדי לשמור על בני משפחת בן יהודה, וניסיונות הרצח הופסקו לעת עתה.

פריצת דרך כספית מדהימה

בסופו של דבר, ניסים בכר כתב לברון דה-רוטשילד ותיאר בפניו את הרדיפה הבלתי פוסקת והאינסופית נגד בן יהודה ובני משפחתו, והנה, פלא פלאים! מי נחלץ לעזרתו אם לא רוטשילד עצמו? הברון לא האמין שהעברית תהפוך לשפה מדוברת, אבל הוא העריץ את פועלו של בן יהודה. הוא כתב לו מכתב: “אל תפחד, בן יהודה, אתמוך במאבקך באופן אישי, גם ברוח וגם בכסף. מהיום והלאה תקבל על פועלך הספרותי משכורת קבועה מהסוכן שלי”.

במשך תקופה מסוימת, החיים היו קלים יותר. העיתון שגשג, התרחב וחשיבותו עלתה. זה היה העיתון העברי הראשון שפרסם חדשות בסגנון טובי העיתונים באירופה. לדבורה הייתה עוזרת שעזרה לה עם הילדים ועם התינוק. הבכור היה בן תשע והוא התחיל לעזור ללמד את אחיו עברית יפה. בית הספר אליאנס העסיק מורים עבריים והם לימדו גיאוגרפיה, היסטוריה ומתמטיקה, והכול בעברית.

ואז היא התחילה להשתעל.

הציפייה לגרוע מכול

אליעזר התקדם במלוא המרץ עם העיתון, המילון והמשפחה, והשחפת של דבורה החריפה. אליעזר ידע שמצבה סופני. היו לו חמישה ילדים והוא נאלץ להכין אותם למותה.

בייאושו הרב הוא פנה אל אימו, פייגה, וביקש שתבוא מרוסיה לעזור למשפחה. הוא דאג להברחתה בשק של תפוחי אדמה, אבל הוא לא הרשה לה לדבר אף מילה עם חמשת ילדיו כי היא לא ידעה עברית!

דבורה הפצירה באימה שתבוא גם היא, ואליעזר הצליחה לדאוג גם להברחתה ארצה, אבל כשהיא הגיעה, דבורה כבר הייתה בבית החולים ואימה כמעט שלא הכירה אותה.

הגברת יונס רצתה שבתה תשוחרר מבית החולים. היא מיהרה למצוא בית נוח עם גינה יפה, שכרה אותו ועברה לשם עם המשפחה. דבורה בילתה את הקיץ בשמש בגינה עם ילדיה, עם אימה ועם חמותה. בערבים היא ישבה עם בעלה במשרדו וקראה לו עד שהלכה לישון. נראה שמצבה השתפר, אבל היא ידעה שזמנה קצר, כפי שעולה ממכתבה מה-10.9.1891 לאחותה פאולה, שאותה לא ראתה במשך עשר שנים.

מכתבה האחרון של דבורה

במכתבה לפאולה הפצירה דבורה באחותה להתחתן עם אליעזר. היא כתבה שהיא מודה לאלוהים על כל דקה שבילתה עם בעלה, אבל חייה מתקרבים אל סופם. היא הזהירה את פאולה שלא יהיה לה קל: אליעזר הוא אדם עם שליחות ויש חמישה ילדים שצריך לטפל בהם, אבל הכול כדאי: “את תעשי לעצמך מקום בהיסטוריה”, כתבה. כעבור 15 ימים, דבורה השתעלה, פלטה דם וייבבה. אליעזר מיהר לחפש עוד שמיכות כדי לכסות בהן את גופה הרועד. בזמן שחיפש, היא אמרה לאימה את מילותיה האחרונות: “הבטיחי לי אימא, הבטיחי לי עכשיו, אימא. פאולה לאישה… הבטיחי לי, או שאעזוב את העולם הזה האומללה בנשים”.

כן דבורה יקירתי, ענתה אימה, אם היא מוכנה, אסכים. אם זה מה שאת רוצה, אני מבטיחה.

ודבורה לא הייתה עוד.

אליעזר דיבר עם שני ילדיו הגדולים: “ראוי שנבכה, אבל אל תצטערו. היא מילאה את משימתה, היא ביצעה את תפקידה. גם אנחנו צריכים למלא את תפקידנו… היא הייתה האם העברית הראשונה באלפיים שנה. היא אם כל הילדים דוברי העברית שעוד ייוולדו.

המצבה של דבורה בן יהודה על פסגת הר הזיתים.  הוספה: אחת התמונות המעטות של אשתו הראשונה של בן יהודה.

אסור לקבור אותה כאן

הקברנים האשכנזים הניחו את גופה של דבורה על אלונקה והתחילו לצעוד אל עבר הר הזיתים. אחריהם הלכו אליעזר ושני אנשים בלבד – בנו הבכור, בן ציון, וידידו, ניסים בכר.

בזמן שהלכו, הצטרף אליהם אדם זר. הוא היה גבוה ורזה, לבש גלימה שחורה וחבש כובע שחור. הוא שר קינות מתוך ספר איכה. באוזניהם של אליעזר ובנו, קולו היה רך ועמוק, כאילו בא מעולם אחר.

במעלה הר הזיתים המתינה להם קבוצה של חרדים. החרדים חסמו את המעבר ונופפו באגרופיהם על בן יהודה. הם צרחו שבן יהודה הוא בן חרם ולכן אסור לקבור את אשתו על הר הזיתים.

שום רב לא הוזמן

בן יהודה הנזעם רץ לבדו חזרה אל העיר העתיקה וחזר עם קברנים בני עדות ספרד. הקטטה הראשונה פרצה כשהילד בן התשע ניצב ליד גופת אימו ותוהה איפה יקברו אותה. כל העת, האיש הזר שר קינות מספר איכה.

בסופו של דבר, ההמון האשכנזי נכנע ואפשר לשאת את הגופה לקבורה בראש ההר. אבל בן יהודה לא הביא שום רב או ספר תפילה. שני הגברים והילד עמדו בדממה, והאיש הלבוש שחורים שר ממשלי לא: אשת חיל מי ימצא?

בדרכם חזרה לירושלים, אליעזר פנה אל הזר כדי להזמינו לשתות כוס תה בביתו. הזר נעלם. משפחת בן יהודה איננה יודעת עד עצם היום הזה מי הוא היה.

ההספד של בן יהודה

המנויים של “הצבי” חיכו בקוצר רוח לקרוא מה יכתוב בן יהודה על דבורה, אשתו האהובה. המהדורה שיצאה אחרי השבעה לא הזכירה את מותה, וגם לא את המחלוקת עם החרדים על קבורתה. במקום זה, אליעזר ציטט את ירמיה ב 2 במסגרת שחורה:

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

אחרי ימי האבל, הסבתא יונס ארזה את חפציה וחזרה למוסקבה. היא לא אזרה כוח לספר לאליעזר על בקשתה האחרונה של דבורה, שיישא לאישה את אחותה, ויצאה לדרך. אימו של אליעזר, פייגה, נשארה איתם. אבל אסור היה לה לדבר עם נכדיה כי היא לא ידעה לדבר עברית.

תוך חודשיים הכתה את ירושלים מגפת שפעת נוראה, ושלושה מתוך חמשת ילדיו מתו. הם נקברו על הר הזיתים, ליד אימם. אליעזר התחיל להשתעל שוב ולדמם. העדה החרדית שמעה על בריאותו הרופפת בשמחה גדולה ובשביעות רצון. אלוהים נקם את נקמתם מאויבם. “עוד מעט ניפטר לנצח מהאיש הזה ומכפירתו!” אמרו, אבל המאבק שלהם נגדו רק התחיל.

מקורות:
Fulfillment of Prophecy, Eliezer Ben Yehuda, by Eliezer Ben Yehuda (grandson) 2008; Tongue of the Prophets, The Life Story of Eliezer Ben Yehuda by Robert St. John 1952; https://goo.gl/MVmMUK; https://goo.gl/8r29uN
Correction: in Part 3, Moshe Sertok (Sharett) was Israel’s second Prime Minister, not President.

תיקון: בחלק 3, משה שרתוק (שרת) היה ראש הממשלה השני למדינת ישראל, לא הנשיא.

DONATE

ברזיל הענק הישן מתחיל להתעורר!

ברזיל מתחילה את שנת 2019 עם נשיא חדש שנבחר ברוב מכריע בידי העם הברזילאי, העייף מהפוליטיקה המושחתת שהכתה קשות באחת האומות המבטיחות ביותר בעולם. חדשות כזב רבות על הנשיא החדש שלנו, בולסונארו, משודרות מדי יום בקהילה הבינלאומית. אני יכול לומר דברים רבים על מה שהעם הברזילאי באמת חושב על הנשיא החדש, אבל אני מעדיף לאפשר לשלושה מנהיגי קהילה מפורסמים וחשובים בברזיל, להציג את עמדותיהם.

אנדרסון סנטוס
מנהל “מעוז ישראל” בברזיל

רנה טרה נובה ואישתו מריטה. רנה הוא מנהיג אוונגלי גדול בברזיל, מייסד MIR International.

השליח רנה טרה נובה
International Ministry of Restoration
מנואס, צפון ברזיל.

הצביעות של ברזיל פשטה ללא היכר והדיכוי של השמאל ששלט בה במשך 13 שנים, רימה אותה והותיר אותה חשופה לסכנה וחסרת הגנה בזירה הלאומית והבינלאומית. השמאל הזין את ההתמכרות לעוני ולאסון חברתי ושעבד 54 מיליון אומללים לסלי מזון חודשיים ולהצעות כוזבות של שיפור ברמת החיים.

הפשע בברזיל קשה מאוד והוא נובע בין היתר גם מהשחיתות והעוני. שחיתות היא סרטן – אבל רשות רוחנית שכן ניתן להביסה. צוות של שופטים שהלכו בעקבות השופט סרגיו מורו (כיום שר המשפטים) שיקם את המצפן המוסרי של האומה. אנשים חזקים שפעם גנבו מהארץ שלנו, יושבים היום בכלא. העקרונות המוסריים של העם עוברים טיהור.

הכלכלה שלנו הייתה הרוסה ובולסונארו התחיל להקים את הממשלה החדשה בעזרת מומחים בכל תחום. זהו שינוי גדול, כי את התפקידים לא ממלאים בני ברית פוליטיים אלא אנשי מקצוע מיומנים. אנחנו עדיין בראשית המנדט שלו, אבל אפילו בתקופת המעבר אנחנו כבר רואים סימנים מעודדים כגון עלייה בשער החליפין, עלייה במדדי הבורסה וציפייה למשקיעים. אנחנו מאמינים שהממשלה הזאת תהיה יוצאת דופן.

בולסונארו הגיע עם הצעה לשינוי שהעם רצה ולא היה יכול לתרגם למילים ולרגשות. העם היה רדום ולא הגיב. ההצעות החדשות סוף סוף מעוררות את הענק הישן.

ברזיל היא ארץ נוצרית, 86% מאנשיה הם קתולים או אוונגלים. אנחנו שמרנים. איננו דוגלים בהפלות, בנישואין חד-מיניים, באידיאולוגיה המגדרית, במיגור המשפחה המסורתית או בביטול הערכים שלנו. השמרנות הזאת עזרה לבולסונארו להיבחר ועזרה לחסל את מפלגות השמאל ואת האידיאולוגיה המתנגדת לעקרונות האלה.

כבר יש אישור לכך שהשגרירות הברזילאית תעבור מתל אביב לירושלים. התזמון עוד לא נקבע מסיבות ביטחוניות. זהו אחד הסוגיות שעודדו את הנוצרים הציוניים לבחור בו. בהתאם לשיחה האחרונה עם אנשי צוותו, הכול מוכן לרגע הבלתי רגיל הזה. אשתו, מישל בולסונארו, היא מאמינה שנולדה מחדש ומשתתפת בקהילה Igreja Batista Atitude בריו דה-ז’נרו. היא פעילה במיזמים חברתיים, ומעורבת בייבוא טכנולוגיה ישראלית ומומחים מהקיבוצים להשקיית צפון מזרח ברזיל.

בולסונארו האיש

בהתאם לחדשות הליברליות, בולסונארו יהרוג אנשים רבים בשאיפתו למגר את הפשע. אבל כמו תמיד, זהו שקר. הוא יעניש את הבריונים בהתאם למידת האיום שלהם על האומה, אבל הוא יכבד את פרוטוקול זכויות האדם של האו”ם כל עוד הן אינן פוגעות בריבונות הלאומית. בולסונארו ניהל במסע הבחירות שלו דיון קשה נגד השחיתות ועבריינות השוליים. מסע הבחירות שלו דגל בטיהור אזרחי וביטחוני ולכן העם בחר בו והוא ניצח.

בולסונארו הוא קתולי, אבל הוא מקורב מאוד לאוונגלים בזכות האמונה של אישתו. הוא הנשיא הראשון שלנו המקיף את עצמו ביועצים שהם אנשי אלוהים. הוא ממוקד מאוד באמונה ומקיף את עצמו באנשי ערכים. הוא מוקיר עצות חכמות. זהו הסוד הגדול של מנהיגותו.

מנהיג הקהילה חאבס אלנסר, אחד המנהיגים הבכירים של קהילות God   Assemblies of ברחבי ברזיל. בתמונה הזאת, לצד מנהיג הקהילה סילס מאלאפאיה, עוד מנהיג אוונגלי חשוב ברזיל, הוא מתפלל עם הנשיא הנבחר החדש, ז’איר בורסנארו, זמן קצר לאחר קבלת תוצאות הבחירות.

חאבס אלנסר
מנהיג קהילות Assemblies of God  בברזיל

אני מאמין שניצחונו של בולסונארו בבחירות הוא נס אמיתי, וזה קרה באמצעות האיחוד של העם הברזילאי ששיווע לשחרור, ויותר מכול, באמצעות ברכת אלוהים.

אחרי שנים רבות של ממשלות שמאל, עם אידיאולוגיה הפוכה לעקרונות היהודים-נוצרים שתמיד הדריכו את עמנו, אנחנו רואים שהתקווה מאירה שוב.

ברזיל נוסדה לפני 1500 שנים ותמיד הייתה ארץ עם רוב נוצרי, שהעקרונות המוסריים, האתיים והדתיים שלה מבוססים על כתבי הקודש. אבל שני הנשיאים האחרונים של ברזיל נטו לדעות סוציאליסטיות ואפילו קומוניסטיות. הם ניסו לעוות ואפילו לחסל את העקרונות האלה, ועוררו מורת רוח רבה.

נוסף על זה, הארץ שלנו הגיעה למשבר קשה מאוד. האלימות והניהול הכלכלי הכושל הניבו אבטלה של מיליוני בני אדם, וכשליש מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. עברנו משבר חסר תקדים ואלפי חברות תעשייה ומסחר פשטו את הרגל ונסגרו.

זהו הרקע להחלטה של העם הברזילאי להגיב ולבחור מנהיג שישנה את פני העתיד. חשוב להדגיש את ההשתתפות החשובה של הקהילה האוונגלית, שהצביעה לבולסונארו והכריעה את הכף.

בולסונארו היה מסוגל להעביר לעם הברזילאי מסר של תקווה ותוכנית אמיתית לממשלה הדוגלת בפשטות, שתילחם באלימות ותנהל את השלטון  ביושר, בלי גישה של “יד לוחצת יד”.

ראוי לציין את הסיכוי לשינוי במדיניות החוץ של ברזיל, שהנשיא בולסונארו מציג, וכבר מיישם הלכה למעשה: קשר קרוב יותר עם כמה מדינות, ביניהן ארצות הברית וישראל, כולל הצעה להעביר את שגרירות ברזיל מתל אביב לירושלים.

אני מסיים במילים שאמר בורסנארו עצמו לאורך מסע הבחירות שלו:

ברזיל מעל הכול, אלוהים מעל כולם.

השליח אפריין קווינטנילה
Comunidade Apostólica Vitória Rio de Janeiro

מעל לכול, בולסונרו הוא סמל לשינוי. הברזילאים הצביעו בעד הנושאים שהנשיא הזה מייצג ומגן עליהם – ערכי המשפחה ועקרונותיה. בדומה לדונלד טראמפ בארצות הברית, הוא יעביר את שגרירות ברזיל לירושלים, וישוב לרגע הגדול שידענו כשתמכנו בהקמת מדינת ישראל במועצת האומות המאוחדות בשנת 1947. יצא לנו שם של אומה האוהבת את אלוהי ישראל והמצפה לשיבת המלך המשיח הגדול, ישוע.

עם בחירת הנשיא החדש, ברזיל נמצאת כרגע ברגע גדול של ציפייה. ברזיל עברה שנים רבות של שלטון המתמקד במדיניות הנוגדת את שאיפות החברה הברזילאית, שמייסדיה ומקימיה הם היהודים והנוצרים. הנשיא החדש מייצג חזרה לעקרונות החשובים של ערכים ומשפחה. אנחנו מאמינים שמדינת ישראל תתפוס מקום מרכזי בשלטונו של ג’איר בולסונארו ובני בריתו, ונחיה ונשגשג בתקופה שבה ברזיל האהובה שלנו תשוב לגדולתה.

DONATE