ירחון מעוז ישראל – מרץ 2019

/ירחון מעוז ישראל – מרץ 2019
ירחון מעוז ישראל – מרץ 2019 2019-03-04T12:23:59+00:00

בניין הארץ (כי היהודים עדיין עולים)

0319 - Top - Chayim Malespin

חיים מלספין והצוות שלו משפצים בניין כדי לשכן בו עולים חדשים.

 

ההורים של חיים מלספין היו הִיפִּים של ממש.

אימו של חיים, תהילה, ברחה בגיל 16 מהסביבה המתעללת בביתה שבקנדה והחליטה לנסות את מזלה בהוליווד עיר האורות. תנועת ההיפים הייתה בשיא פריחתה, ותהילה הייתה מעורבת בה מאוד, מחתה נגד מלחמת וייטנאם וחרטה על דגלה אהבה חופשית ושלום עולמי. ערב אחד כשהייתה במסיבה עמד הזמן פתאום מלכת. היא ראתה דמות בלבן הולכת לעברה בין האנשים. הדמות אמרה לה: “הדרך שבה את הולכת מובילה למוות. לכי אחריי ואקדש  אותך”. היא עזבה את המסיבה מיד ואת אורח החיים הזה, אבל כן המשיכה לכתוב שירים ויצאה תכופות לרחובות עם הגיטרה ושרה שירי הלל. האבא של חיים, ראובן, גדל בבית יהודי דתי ובילה את מרבית ילדותו בלימודים בישיבה. ההסברים הרבניים לכתבי הקודש אומנם היו יפים אבל הם לא הניחו את דעתו לגמרי והוא יצא לרחובות לחפש אחר האמת. באותה תקופה יצאו רבים לרחובות במטרה למצוא תשובות למשמעות החיים, וראובן מצא שם חברים.

יום אחד הלך ראובן ברחובות וראה בחורה שרה בפינת רחוב. השירים שלה משכו אותו והם התיידדו. זמן קצר לאחר מכן עלתה לזירה תנועת “ג’יזס”, וראובן הבין שה”ג’יזס” שכולם מדברים עליו היה ישוע היהודי שבא להשיב את היהודים לאלוהיהם. הוא התחתן עם הבחורה הזאת וקידש אותה בטבעת העשויה מפקק של בקבוק קוקה קולה, אבל המשפחה שלו התנכרה לו בגלל אמונתו החדשה.

הזמנים היו קיצוניים, וממש כשם שראובן ותהילה אימצו באופן קיצוני את חיי ההיפים, הם אימצו את השאיפה לחיות לאלוהים – להתבדל כליל מהעולם. הם נדדו במשך שנים וחיו מהיד לפה עם מאמינים אחרים שחשבו כמותם. בכל פעם שהם התיישבו במקום חדש, ראובן חיפש יהודים באזור כדי לספר להם על ישוע המשיח. משפחתם גדלה ונולד להם ילד שני, חיים. כשנולד הילד השלישי, הם החליטו לחפש מקום קבוע לגדל בו את ילדיהם. ידיד המליץ להם להתיישב בקהילת האמיש. האמיש התייחסו אליהם יפה, אבל הניתוק המוחלט מהחברה הקשה על בני הזוג במרוצת השנים. בסופו של דבר הם יצאו עם משפחות אחרות ויצרו קהילה שהייתה שמרנית למדי אבל אפשרה לחבריה לנסוע במכוניות ולהשתמש בחשמל. עם התרחבות המגע עם העולם סביבם, האהבה של ראובן לצאן האובדות של בית ישראל הלכה וגדלה. אבל הוא חשב לא רק על היהודים, אלא גם על מולדת היהודים. ראובן ותהילה התחילו אט אט להבין שיש קשר בין שיבת העם לאלוהיו לבין שיבת העם לארצו. הם שבו לאלוהיהם שבשמיים, וכעת היה עליהם לשוב אל ארץ אבותיהם.

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם יְהוָה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם  צִיּוֹן (ירמ’ ג 14).

0319 - Malespin family - Amish - period

משפחת מלספין בימיה עם קהילת האמיש.

 

בכל זאת, המעבר לארץ חדשה עם שישה ילדים לא נראה היה משימה קלה. הם ביקשו מאלוהים סימן שיאשר להם שהוא באמת רוצה שהם יעלו לארץ ישראל. בזמן שחיכו, הם למדו לא פחות מ-700 הבטחות שבהן אלוהים הבטיח להשיב את היהודים אל ארצם.

לילה אחד, בזמן שהיו במרכז הקהילתי, נכנס לאולם איש עם שיער לבן וארוך וזקן. “שמי זבולון. אני עובר בעיר ואני מבין שיש פה משפחה שביקשה מאלוהים סימן אם לעלות לארץ. הבאתי לכם סימן”.

הוא ניגש לראובן ונתן לו תיק עם מטבעות מזהב טהור. רק אז הבינו ראובן ותהילה את אחד הפסוקים שהם קראו פעמים רבות והתפללו לפיו:

כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה. (ישע’ מט 22).

הסימן הזה גם אישר להם שהם צריכים לעלות לארץ, לשוב לארץ אבותם, וגם היה התגשמות ההבטחה שהגויים ישלחו אותם. ראובן ותהילה מיהרו למכור הכול וקנו שמונה כרטיסי הלוך בלבד לארץ.

הדרך הקשה לגן עדן

לפעמים אלוהים מחולל נס ויש פריצת דרך, ולפעמים הוא מחולל נס כשהוא ממלא אותנו בביטחון ובאורך רוח עד שתהיה פריצת דרך. בני הזוג מלספין עברו תקופה קשה כשהגיעו. המטבעות סיפקו להם ביגוד ומזון, אבל הביורוקרטיה, התרבות, השפה – כל זה היה סיפור אחר לגמרי. לא הייתה להם משפחה קרובה בארץ ולא הייתה שום תוכנית קליטה בשבילם. אבל הם ידעו שאלוהים קרא להם לשוב לארץ ולכן, כל דלת סגורה הייתה אות לכך שהדלת הבאה תיפתח.

חיים, אחיו הבכור אפרים ואחיו הצעיר משה היוו את פריצת הדרך. כולם היו בגיל צבא וכולם היו מוכנים לשרת.

מוסר העבודה הגבוה של חיים, אהבתו למולדת וחיוכו התמידי פילסו את דרכו מהר מאוד ליחידת העילית “יהלום”. אחיו שירתו בצה”ל שירות מלא ומשרתים כעת במילואים.

0319 - Malespin family in Israel

משפחת מלספין, כיום ישראלית, מבקרת את בנה בצבא.

מה עם האחרים?

אחרי הצבא, חיים הפך לנגר מצליח בתל אביב ומנהל צוות שלם של בעלי מלאכה. הוא העריך שמאחר שהוא מוקף כל היום בחברה ישראלית, אין לו צורך באנגלית. אבל הוא התחיל לשמוע סיפורים ולהבין כמה עולים עוברים את אותם קשיים שעברה משפחתו עם העלייה לארץ.

התקופה שבה אחזה משפחתו בהבטחות אלוהים וקראה את הפסוקים הרבים על שיבת ישראל לארצו, המחישה לחיים כמה חשובה העלייה. אבל כשהוא הסתכל סביבו, הוא ראה רק ארגונים שעזרו ליהודים להגיע לארץ ולעלות. אחוז גבוה מאוד של העולים עזב תוך שנה או שנתיים כי איש לא עזר להם אחרי שהגיעו.

יום אחד כשהיה באספת הלל בתל אביב פגש חיים בחורה נחמדה מאוד. היא סיפרו לו שאביה בקנדה ועוזר ליהודים לעלות לארץ כבר 30 שנה. חיים סיפר לה כמה הוא רוצה לעזור לעולים אחרי העלייה, ואביה התעניין. חיים עבר לאזור הגליל והתחיל לבנות את חלומו ואפילו שיתף בו את הבחורה שפגש. הם התחתנו ויש להם שני ילדים.

חיים מצא פנימייה נטושה לחוף הכינרת, השיג את האישורים המתאימים ופתח בפרויקט שאפתני לשקם אותו ולהפוך אותו לבית זמני לעולים חדשים. המקום נקרא Aliya Return Center ומתנדבים באים מכל רחבי העולם כדי לעזור לחיים לשפץ את המבנים בעלות מזערית ומכל הלב.

וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם, לְהֵטִיב אוֹתָם. וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי, וּבְכָל נַפְשִׁי (ירמ’ לב 41) .

0319 - Aliya Return Center volunteers

מתנדבים מכל רחבי העולם ועולים חדשים מנקים יחד פארק.

 

0319 - Chaim and family

דיאנה, חיים, ושני ילדיהם

לא מספיק רק לעזור להם להגיע

הוריי ארי ושירה ייסדו את ארגון “מעוז” בשנת 1976 ואחד המיזמים הראשונים שלהם היה לעזור לאנשים להתיישב בארץ. הם בנו בית גדול דיו כדי לנטוע בו קהילה ולשכן בו עולים בתהליך של עלייה. תמיד היה מישהו אצלנו בבית למשך שבוע, חודש ואפילו שנה, עד שהתבסס דיו כדי להסתדר בכוחות עצמו.

אבל היום הכול קורה מהר מאוד והמספרים גדלים. מאות עולים הסתייעו בפעילות של חיים ורבים עוד יגיעו. קשה לנווט בחוקי העלייה. השפה והתרבות מורכבות ויוקר המחייה גבוה להחריד. תכופות אפשר היה לפגוש מהנדסים או בעלי עסקים שנהנו ממשכורות יפות בארץ המוצא שלהם ואילו היום הם שומרים בבתי ספר או קופאים. פועלים מיומנים צריכים להיקלט היטב בתרבות כדי שיוכלו להעביר את ידיעותיהם העשירות לסביבתם החדשה.

0319 - Israeli Passport and ID

השמחה בהשלמת תהליך העלייה וקבלת אזרחות ישראלית רשמית.

 

0319 - Shabbat Dinner at RAC

ערב שבת במרכז עם עולים חדשים.

אלוהים מושך את עמו חזרה לארץ, וחיים עומד בשער ומוכן ללכת עם העולים ולעזור להם בכול, במציאת בית, בפתיחת עסק, בלימוד עברית וכן הלאה. לא די לשלוח את היהודים לארץ. אם המשפחות אינן יכולות להתבסס בארץ, הן חוזרות לארצן בגלות. החלום שלהן מתרסק וייתכן שיעבור עוד דור עד שהן ינסו שוב להגשים את הקריאה לשוב.

אלוהים קורא לנו בארץ להכין את הדרך לשיבת עמו, והוא קורא לעמי העולם לעזור. כתוב: בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי. רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ (ישע’ נד 14).

0319 - Aliya Return Center restoring a building

שיקום אחד הבניינים בנכס כדי לשכן בו עולים חדשים בתהליך עלייה.

שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק. וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ (ירמ’ לא 9).

0319 - Aliyah Return Center

DONATE

אבי השפה העבריתחלק ו': הייעוד של אליעזר בן יהודהשני צעדים קדימה, אחד לאחור

0319 - First Committee for Hebrew Language

אליעזר בן יהודה צפה את הצורך בוועדה שתפקח על השפה העברית המתפתחת, בידיעה שאלפי מילים יתווספו לאוצר המילים המוגבל של ראשית המאה ה-20. הוועדה גם תצטרך לקבוע לגבי הגייה נכונה, מאחר שהאלפים הספורים של יהודים דוברי עברית בארץ הגיעו מארצות שונות והיו להם מבטאים רבים. בן יהודה הקים את ועד הלשון בשנת 1912 שלימים הפך לאקדמיה ללשון בשנת 1953, כיום המוסד העליון לחקר השפה העברית.

תיאודור הרצל, אבי מדינת היהודים, מת בשנת 1904, ואליעזר בן יהודה התאבל עליו קשות. אליעזר בן יהודה חלם על מדינה יהודית ופעל לקראתה כמעט 25 שנים לפני שהרצל הופיע בזירה הציונית, אבל הרצל היה מנהיגו – האיש שיכול להוביל את העם היהודי חזרה אל מולדתו.

בשנת 1878, כתב אליעזר את קריאתו הנלהבת הראשונה, “שאלה בוערת”, שבה קרא לעם היהודי בגלות לשוב הביתה. אבל היהודים לא היו רק עם מפוזר. במובנים מסוימים, הם בקושי היו עם. הם דיברו שפות וניבים רבים, ישבו בכל רחבי העולם, ומנהיגים רבים בראשית המאה ה-19 עודדו את היהודים להיטמע בחברה שבהם הם חיו כדי להימנע מרדיפות.

בשנת 1896 השמיע הרצל את קריאת השופר שנשמעה בכל רחבי העולם. הוא הזהיר שאין שום פתרון למניעת ההשמדה של העם מלבד שיבה למולדת הקדומה. אבל אפילו הרצל פטר בצחוק את התלהבותו היוקדת של בן יהודה להחיות את השפה העברית כאמצעי לגיבוש העם החדש. מבחינתו של הרצל, תחייתה של שפה מתה כה רחוקה מכל אפשרות בת קיימא, עד שהחליט שהשפה הטובה ביותר למדינה היהודית החדשה תהיה גרמנית.

אליעזר הרהר במותו של הרצל וחשב על מצבו האישי. הוא הבין שב-25 השנים האחרונות הוא השיג מעט מאוד, מלבד העובדה שהוא, אשתו השנייה ושישה מתוך 11 ילדיו, עדיין חיים. כולם דיברו עברית שוטפת. אבל האמת היא שבכל הארץ היו רק כמה מאות אנשים שדיברו עברית שוטפת.

הוא ידע שהוא נכשל

אליעזר התייאש. אשתו חמדה תפסה אותו רגע לפני ששרף את כל כתב היד שהכין לכרך הראשון של המילון העברי שכתב! היא צרחה וקופסת הגפרורים נפלה מידיו.

היום קוראים לזה התמוטטות עצבים. הוא אמר לחמדה: “אני יודע שזאת הייתה טעות לנסות לעשות את זה [להחיות את השפה העברית]. אם זאת לא הייתה טעות, ההתנגדות לא הייתה כה עזה”. הוא רצה למות.

אבל מה עם המורשת העצומה שתשאיר אחריך ביצירת המילון העברי הראשון בעולם? מה עם העבודה שעשית מאז הגעת לארץ?” צעקה חמדה.

“איזה ערך יש לחיים אם אינני יכול לשרת את בני עמי?” ענה. “הם מסרבים לאפשר לי לשרת אותם! בשביל מה יש שפה עברית אם איש איננו רוצה בה? בשביל מה יש מילון? מי ישתמש בו?”

מלבד האכזבה על כך שאנשים כה מעטים מבינים את הצורך הקיומי בשפה עברית כדי לאחד את העם, משפחתו של בן יהודה שקעה עמוק בחובות ולא הייתה שום דרך נראית לעין לשלם לנושים.

חמדה יוצאת למסע

אחרי השיחה הזאת החליטה חמדה לצאת לאירופה ולחפש תורמים שיממנו את ההוצאה לאור של הכרך הראשון של מילון בן יהודה. היה לה מעט מאוד כסף והיא ידעה היטב שהעניין שגילתה אירופה בעברית כשפה מדוברת היה מזערי בלבד. אבל היא הייתה מבריקה. קודם היא ביקרה בבודפסט, שם היא פגשה מזרחן מפורסם שהתכתב עם אליעזר.

הפרופסור ושלושה מעמיתיו הקדישו שבוע לעיון בכתב היד. מסקנתם? “בן יהודה תורם את התרומה החשובה ביותר בדור הנוכחי למדע השפות”. כעת הייתה לה זווית ראייה שאיש לא חשב עליה קודם – ערך מדעי.

עם ההמלצות האלה היא הגיעה לפגישה בברלין עם המוסד הוותיק המתמחה בפרסום מילונים, ה – Langenscheidtsche Verlagsbuchhandlung. המוסד הבולט הזה הסכים שאם בן יהודה יספק את הסדר, המוסד יקבל על עצמו את ההוצאה לאור. [המוסד אומנם היה מפורסם, אבל לא היה להם סדר בעברית.]

חמדה הייתה צריכה לגייס את הכספים להוצאה לאור. היא נסעה ברחבי אירופה, הקישה על דלתותיהם של פרופסורים ואנשי עסקים יהודים. היא הייתה אישה מושכת, באמצע שנות ה-30 לחייה. יותר מזה, היא הייתה נחושה ומשכנעת. אחרי ארבעה וחצי חודשים, היא הצליחה לגייס סך של 2000 דולרים – די כסף לכרך הראשון.

ההתלהבות של בן יהודה מתחדשת

בן יהודה קיבל מברק מחמדה שבו היא הודיעה לו על הצלחתה, ובתשובה הוא שאל אם זה אמיתי, או אם הוא יקיץ ויגלה שהוא חלם חלום. ביום הולדתו ה-50 הוא התחיל להכין את הסדר לכרך הראשון של המילון שלו. כעת הוא עבד כשהלהבה בנפשו בוערת ביתר שאת.

בכל פעם שכרך חדש היה מוכן, בני הזוג נסעו ברחבי אירופה, הפצירו בתורמים וביקשו תמיכה כספית. חמדה נאלצה לעזוב את ילדיה עם חמותה במשך חודשים ארוכים. לפעמים היא נסעה לבדה. לפעמים עם אליעזר, שבילה זמן רב בספרייה הקרובה בחיפוש אחר עוד שורשים עבריים בארכיבים מאובקים בזמן שהיא תרה אחרי תורמים. למען האמת, היא התחילה להתעייף מהצורך להיות ארגון של אישה אחת המגייסת תרומות ומנציחה את מפעלה. אבל היא קיבלה את התפקיד כתפקידה בחיים.

לאט לאט התחילו כמה יישובים במרכז הארץ ללמד עברית בבי הספר. בן יהודה צפה בשביעות רצון במשפחות חלוציות שעשו מאמצים רבים ללמד את ילדיהן את השפה העברית, אבל אז, לחרדתו הרבה, הן שלחו אותם ללימודים באירופה. כמובן, חלק מילידי הארץ לא חזרו אליה.

בן ציון נשלח לאוניברסיטה באירופה

בן יהודה נטל סיכון עם בנו הבכור ושלח אותו לאוניברסיטה באירופה. הוא היה משוכנע שהילד העברי הראשון כה מושרש בשפה ובארץ שהוא יחזור. וזה מה שקרה. הוא חזר בגיל 25, עיתונאי מנוסה מאוד, והשתלט על העיתון של בן יהודה, פיתח אותו והפך אותו ליומון בשם “האור”. העיתון והמילון היו שני המפעלים הגדולים שעזרו לבן יהודה לתת תנופה לעברית לאחר 1800 שנות תרדמה.

0319 - Itamar Ben Avi

הבן הבכור של אליעזר מאשתו הראשונה, בן ציון, היה הילד העברי הראשון (עברית הייתה שפת אימו). הוא הלך בעקבות אביו והפך לעיתונאי ידוע ולבעל עיתונים בעברית. בסופו של דבר הוא שינה את שמו לאיתמר בן אב”י. .

שינוי באוויר

כפי שהזכרנו, תיאודור הרצל מת בשנת 1904 בלי שום עניין בשפה העברית, לצערו הרב של בן יהודה. אבל שבע שנים לאחר מכן, הנשיא החדש של הקונגרס הציוני העולמי היה לא אחר מאשר פרופסור אוטו ורבורג, חוקר עשיר מאוד ומבריק שאפשר לבן יהודה להוציא לאור את הכרך השלישי של המילון העברי.

כמו גם, בשנת 1908, המהפכה הטורקית הצעירה הביאה עימה חופש חדש לכתוב על הציונות בארץ. בזכות חופש הדיבור החדש החלו לצוץ עיתונים עבריים מכל עבר, לצערו הרב של בן ציון. אבל בן יהודה אמר לבנו שכל צעד העוזר ליהודים בארץ לדבר ולקרוא עברית, הוא צעד מועיל לקהילה היהודית.

בן יהודה לא ידע קנאה מהי. זהו אחד המאפיינים המדהימים שלו. כל צעד שעשה יהודי כלשהו לקדם כל צורה של התפתחות תרבותית או כלכלית התורמת לעם היהודי, זכה לתמיכתו הנלהבת בכל רמ”ח איבריו.

אומנות מגיעה לירושלים

יום אחד הגיע בוריס שץ, בחור צעיר ומושך מבולגריה, לביתו של בן יהודה. הוא היה פסל. הוא וידידו אפרים ליליין הגיעו לבית הספר הפתוח לאומנויות בירושלים. הם ראו בעיני רוחם מיזוג של אומנות יהודית קלאסית עם מסורות ים תיכוניות ואירופאיות כדי ליצור אומנות יהודית לאומית. בוריס הביא עימו עשרה יהודים צעירים נלהבים מאירופה. לפני שהגיעו הצעירים האלה, לא הייתה שום אומנות לא בירושלים ולא בארץ.

בוריס תיאר את חזונו בעירוב גרוע של רוסית, צרפתית וגרמנית, אבל בן יהודה ישב מרותק במשך שש שעות ודן איתו בפרויקט. בן יהודה הסכים להעניק לו שיתוף פעולה מלא, בתנאי אחד: שבית הספר ילמד אך ורק בעברית. שץ הזדעזע והסביר שאיש מהם איננו מדבר מילה בעברית. בן יהודה הביא את שץ אליו הביתה ובמשך שישה חודשים כמעט נעל אותו בתוך הבית ולימד אותו ואת ידידו האומן עברית. עשרת הסטודנטים התגוררו בבית הספר היהודי מאחר שהתלמידים היו בחופשת הקיץ. הם ישנו על מזרנים, ומורה לעברית ארגן להם מטבח משותף ולימד אותם בישול בעברית. חמדה הייתה המזכירה הראשונה של בית הספר לאומנויות.

0319 - Boris Schatz, founder of Bezalel

בוריס שץ, החלוץ והפסל, ייסד בשנת 1906 את מה שהפך מאוחר יותר לבית הספר בצלאל לאומנות ולעיצוב. שץ העניק לו את השם “בצלאל” על שם האומן שעיצב את אוהל מועד והמשכן במדבר.

החרדים הסתייגו מאוד מהפלישה הזאת של עבודה זרה. מצד שני, הנשים בירושלים התחילו לקנות תמונות או רקמות ותלו אותן על הקירות העירומים של בתיהן. כיום, בית הספר “בצלאל” לאומנויות ועיצוב הוא מוסד בעל שם עולמי.

בן יהודה עזר לעולים צעירים למצוא עבודה ולהתקיים, להשתתף בשיעורי עברית ולרכוש מקצועות חדשים כדי שיוכלו להיות איכרים או לפתוח עסקים קטנים. מעל לכול, הוא דרש שהם ילמדו עברית. עד מהרה עברו רבים מהקנאים הצעירים האלה ליישובים חדשים ווידאו שילדיהם למדו עברית בבית הספר.

מלחמת השפות

ככל שהשפה העברית הלכה והתפשטה, כך גבר המתח לגבי השאלה איזו משתי השפות – עברית או גרמנית – תהיה שפת הלאום של היהודים בארץ. המתח הגיע לשיאו בשנת 1912, ומלחמת השכלה פרצה עם יהודים גרמנים עשירים שהיו מוכנים להקים אוניברסיטה נהדרת בחיפה בתנאי אחד: שכל המקצועות יילמדו בשפה הגרמנית.

אבל כעת היו כמה אלפי יהודים בארץ שהם וילדיהם כבר דיברו עברית שוטפת, והם היו נחושים בדעתם שכל בתי הספר צריכים ללמד לפחות כמה מקצועות בעברית. משלחת מהקונגרס הציוני העולמי, שכבר התחיל להאמין בחזון השפה העברית, הפצירה באליעזר לכתוב נגד השימוש בשפה הגרמנית בארץ. אליעזר ידע שהוא עדיין זקוק מאוד לתרומותיהם של יהודים גרמנים עשירים כדי להמשיך לפרסם עוד כרכים של המילון שלו, אבל הוא מתח את הקו ונקט עמדה נגד הפיכתה של הגרמנית לשפה המובילה בארץ ישראל.

שביתה כלל-ארצית של בתי ספר בארץ פרצה, והתלמידים שרפו ספרי לימוד גרמנים. כמובן, בן יהודה היה במרכז המאבק ואיים שזה ייגמר בדם. למעשה, ביתו הפך למפקדה. מועצות מלחמה נערכו עד מאוחר בלילה. לבסוף יצאו המורים והתלמידים לרחובות בשביתה כללית וקראו “הלאה הגרמנים” ו”תחי העברית”. מובן שהגרמנים איימו להפסיק לפרסם עוד כרכים של המילון של בן יהודה, אבל אי אפשר היה לעצור בעדו. הוא ניהל פתיחה של בתי ספר “חירום” ברחבי הארץ וכל הלימודים נערכו בעברית. לפעמים הם נאלצו לשבת על ארגזי עץ. אט אט נרגעה המהומה. בתי הספר הגרמניים נפתחו מחדש אבל העברית נשארה במערכת. בן יהודה אזר כוחות, אחז בעטו וחזר לעבוד על  המילון. ידה של העברית הייתה על העליונה.

רווחה מחוב תמידי

הגיע הזמן לחמדה לצאת לאירופה שוב כדי לגייס כספים לכרך הבא. אליעזר החליט ללכת איתה. שוב הוא יצא אל הספריות הלאומיות בכל מקום שהיה בו, וישב בארכיבים קדומים כדי למצוא בהם סודות חדשים על ראשית השפה העברית והמשכה לאורך הדורות.

אחרי ביקור בלונדון היו לחמדה די כספים לממן את פרסום הכרך החמישי. אליעזר היה מלא התרגשות על המציאות שלו בספרייה באוקספורד. ידיד נתן להם כרטיסים במחלקה ראשונה בספינה למצרים, הפעם הראשונה בחייהם שהם נהנו מנוחות כזאת.

זאת הייתה תקופה שלווה בחייו של אליעזר. במשך שנתיים לאחר מכן הוא לא היה צריך לצאת לאירופה כדי לממן את הכרך הבא. הילדים שמחו שאימם לא תיעדר מהם חודשים ארוכים. במשך שנים רבות היה תלוי שלט מול שולחן העבודה של אליעזר ועליו כתוב: הזמן קצר והמלאכה מרובה. כעת הוא החליף את השלט: היום ארוך, והמלאכה ברוכה.

0319 - Fisrt Bezalel campus

קמפוס “בצלאל” הראשון בשנת 1913

 

0319 - Bezalel Art Academy

אחת המחלקות של “בצלאל” בימינו.

מלחמת העולם הראשונה מגיעה לארץ

אליעזר וחמדה החליטו לצאת לחופשה אמיתית. הם שלחו את הילדים למושבה פתח תקווה לידידים קרובים, ארזו תיבה גדולה והתכוונו לצאת לביירות. כשהגיעו לנמל חיפה, גילו שהעיר שרויה במהומה. גרמניה הכריזה מלחמה על צרפת ואנגלייה הכריזה מלחמה על גרמניה ועל אוסטריה. הבנקים היו סגורים. הכסף הספיק להם להגיע חזרה לירושלים.

חשכה ירדה על ארץ הקודש. היהודים היו מנותקים משאר העולם. הספינות הפסיקו להגיע אל חופיה. סוכר, אורז ונפט לא היו בנמצא. הטורקים חיפשו כל מי שאפשר להאשים בבגידה – פעילים ציונים. היו שמועות שיצא צו מעצר נגד בנם בן ציון, שהיה עיתונאי ידוע בעברית. הם איבדו קשר עם בנם אהוד שלמד בגרמניה. שוב הרגיש בן יהודה שחלומו לבית לאומי לבני עמו שרק התחיל לצוץ, כבר עומד להתרסק. הוא התקשה להתרכז במחקריו ובמילון. חמדה דאגה מאוד לבריאותו.

המשך יבוא.

מקורות:
Fulfillment of Prophecy, Eliezer Ben Yehuda, by Eliezer Ben Yehuda (grandson) 2008; Tongue of the Prophets, The Life Story of Eliezer Ben Yehuda by Robert St. John 1952; https://goo.gl/MVmMUK; https://goo.gl/8r29uN
DONATE

ייצוג מדינת ישראל בארוחת הבוקר הנשיאותית 2019

0319 - Top - Prayer Breakfast

המשלחת הישראלית שהוזמנה לארוחת הבוקר הנשיאותית. משמאל: ארי סורקו-רם מרמת השרון, טרי אלן מוושינגטון הבירה, חברת הכנסת נאוה בוקר, ג’ואל צ’רנוב מפילדלפיה, ד”ר אלי נאכט, סגן ראש העיר אשדוד.

0319 - Ari with Michelle Bachmand and Nava Boker

חברת הקונגרס לשעבר מישל בכמן, חברת הכנסת נאווה בוקר עם ארי.

 

בחודש פברואר היה לי הכבוד להשתתף בארוחת הבוקר הנשיאותית בוושינגטון הבירה, לאחר שקיבלתי הזמנה מטעם הקונגרס האמריקני לייצג את ישראל. עוד השתתפו חברת הכנסת נאוה בוקר וסגן ראש העיר אשדוד אלי נאכט, שגם היה היועץ המשפטי בכנסת במשך כמה שנים.

0319 - Ari with Congressman Steve Watkins

חבר הקונגרס סטיב ווטקינס (רפובליקני, קנזס), ארי סורקו-רם

כמו בשנה שעברה, ארוחת הבוקר הנשיאותית הייתה אירוע חיובי ומעודד לכל המשתתפים. כל מי שדיבר, דיבר על האמונה והמרכזיות של אלוהים. הנשיא טראמפ הבהיר שאמריקה מיוסדת על העקרונות היהודים-נוצרים ושאמריקה תמשיך להיות אומה נוצרית הבוטחת באלוהים.

הייתה לנו הזדמנות לשוחח עם אנשי קונגרס רבים על הקשר בין ישראל לבין ארצות הברית, וכיצד אפשר לשפר את התנאים במזרח התיכון, במיוחד בכל אמור לקהילות יהודיות וערבית. גם הייתה לי הזדמנות להיפגש עם ידידים בינלאומיים רבים מסין, מדרום אמריקה ומאירופה, שהשתתפו בארוחת הבוקר.

מחזק מאוד לדעת שעדיין יש לישראל חברים רבים עם אמונה איתנה במה שכתוב בכתבי הקודש לגבי עם ישראל.

ברכותינו שלוחות לכל ידידי ישראל ברחבי העולם. אנחנו מודים להם על תמיכתם.

0319 - Israeli delegation with congressman Bill Johnson

חבר הקונגרס ביל ג’ונסון (רפובליקני-אוהיו) עם מכתב הערכה על תמיכתו בישראל, חברת הכנסת נאוה בוקר, ג’ואל צ’רנוב, ארי סורקו-רם, אלי נאכט.

 

0319 - Israeli delegation with Congressman Zeldin

ג’ואל צ’רנוב, טרי אלן, חברת הכנסת מאווה בוקר, חבר הקונגרס לי זלדין (רפובליקני, ניו יורק) עם מכתב הערכה על תמיכתו בישראל, ארי סורקו-רם.

DONATE