ירחון מעוז ישראל – אפריל 2019

/ירחון מעוז ישראל – אפריל 2019
ירחון מעוז ישראל – אפריל 2019 2019-04-01T07:38:05+00:00

פרויקט ההזנה של תל אביב

0419 - Top - Aviv center- Ron Cantor

דרי רחוב בתל אביב מקבלים ארוחות ביתיות חמות. רון קנטור (במרכז), מנהיג קהילת “תפארת ישוע”, מעניק להם תקווה לחיים האלה ולעולם הבא.

ככל שהחושך כבד יותר, כך האור מאיר יותר.

קהילת “תפארת ישוע” נמצאת על הגבול בין המרכז הפיננסי המשגשג של תל אביב לבין דרום העיר, ביתן של חלק מהאוכלוסיות העניות, השוליות והנזקקות ביותר בארץ. לפני כמה שנים התחלנו לצאת אל הרחובות כדי לבשר לאנשים ולהתפלל בעדם, וראינו מקרוב את המצב העגום של רבים בסביבת הקהילה שלנו. אלוהים עורר את ליבנו להושיט להם יד, ובדצמבר 2017 התחלנו בפרויקט ההזנה של תל אביב. הבאנו סירים עם אוכל ביתי חם וחילקנו מנות בתחנה המרכזית בתל אביב, אחד האזורים הקשים ביותר בארץ. המקום מכונה “בירת הפשע של ישראל”, שם, דרי רחוב והמכורים לסמים מוצאים את מקומם בין העובדים הזרים והפליטים הלא חוקיים מאפריקה. זהו אזור של בתי זונות שבו גם נשים וגם גברים המשועבדים לתעשיית המין, פוגשים את הלקוחות ואת ספקי הסמים שלהם. בקיצור, באזור זה שולטים החטא, החושך והייאוש. מטרתנו היא להפגין לעירנו את אהבת אלוהים, ולכן החלטנו שזהו המקום שנזקק לזה יותר מכול.

בכל יום חמישי אנחנו מביאים את האוכל המבושל שהכנו לבית תמחוי באחד האזורים הקשים ביותר. אנחנו שם מהשעות הראשונות של הערב ועד מאוחר בלילה ומציעים ארוחות מזינות ובגדים חמים, שירי הלל ואת בשורת התקווה. כל יום שישי יוצא זוג מהקהילה שלנו עם מתנדבים כדי חלק ארוחה מבושלת ברחובות לאנשים שאין להם מקום לאכול בו. ארוחת שבת היא סמל למשפחתיות, חום ואחווה. לכן, דרי הרחוב יכולים לבוא בכל ערב שישי לגן הציבורי ליד התחנה המרכזית, בכל מזג אוויר, לאכול ארוחת שישי ביתית ולמצוא אהבה, דאגה ותפילה ואת הבשורה.

עניין של חיים ומוות

בשנה שעברה פגשנו אנשים רבים וגילינו שהמכנה המשותף של כולם הוא חוסר תקווה. אנשים משוכנעים שאלוהים קילל אותם ודן אותם לחיים בתחתית החברה. התפללנו עם אנשים מאות פעמים כדי לעודד אותם וביקשנו מאלוהים שיגלה את אהבתו לליבם ויראה להם כמה הם יקרים לו. פעם התפללנו בשביל מכורה לסמים שבורה מאוד. היא הייתה מאושפזת אין ספור פעמים בבתי חולים והייתה במרכזי גמילה והאמינה שאיש איננו יכול לעזור לה. היא כמעט מתה על ספסל בגן, בוכה וזועקת מכאב ומצער. סיפרנו לה על כוח אלוהים להושיע אותה והתפללנו, ושלום מדהים מילא אותה. המבט בפניה השתנה כליל. חזרנו כעבור כמה ימים ושמענו שהיא נפטרה. אינני יודע אם היא נפטרה באותו לילה אחרי שבישרנו לה והיא התפללה איתנו, אבל אני יודע שאלוהים שלח אותנו באותו יום כדי להביא לה את מסר התקווה החשוב.

0419 - Aviv center 02

האיש הזה נכנס למצב של “זומבי” רגעים ספורים לאחר שעישן “נייס גאיי”, סם זול ורעיל המורכב מחומר להדברת מקקים וטבק.

 

0419 - Aviv center 03

בכל לילה אפשר לראות ברחובות אנשים צורכים סמים.

גבר מחפש זונה ומוצא את דבר אלוהים

הסמים והזנות רווחים באזור שבו אנחנו פועלים, ואנחנו פוגשים אנשים שמחפשים מין או סמים. ערב אחד, איש שבא אל האזור כדי למצוא זונה, הסתקרן ושאל אותנו מאיפה אנחנו ומה אנחנו עושים. בישרנו לו ושוחחנו איתו שעה ארוכה על כתבי הקודש. ניכר שהשיחה נגעה מאוד לליבו של האיש, והוא אמר: “הגעתי הנה הלילה בגלל יצר הרע שלי וחיפשתי מין, אבל במקום זה מצאתי את דבר אלוהים”. הוא נכנס למכוניתו ואמר שהוא הולך לביתו.

0419 - Aviv center 04

מתנדבים מחלקים כוסות תה חם בליל חורף קר ומבשרים את מסר התקווה.

רעב לאלוהים מתעורר בליבו של דר רחוב מוסלמי

כמעט בכל פעם שאנחנו באזור אנחנו פוגשים את סמיר (שם בדוי), דר רחוב מבוגר שבדרך כלל יושב בכיסא גלגלים בצומת סמוך ומקבץ נדבות. פעם שאלתי אותו איך הוא, מוסלמי, הגיע לתל אביב. הוא סיפר שגם בכפר שלו הוא היה ברחובות, והוסיף: “בכפר שלי התעלמו ממני לגמרי ואיש לא עזר לי. לפחות בתל אביב אנשים מרחמים עליי ועוזרים לי”. סמיר תמיד דיבר אלינו בנועם, אבל הוא היה אדיש לגמרי לבשורה. רבים מסוחרי הסמים בסביבה הם מוסלמים, והוא נזהר לא למשוך את תשומת ליבם באמצעות שיחות איתנו על האמונה.

בדצמבר 2018, קבוצה של סטודנטים מבית הספר התנכ”י Glaubenzentrum שבגרמניה, יצאו איתנו לבשר. אחת הצעירות ראתה את סמיר והרגישה שאלוהים מדריך אותה להתפלל בשבילו. עמדנו בפינת הרחוב בקור ובגשם, והצעירה התפללה בשביל סמיר באנגלית. תרגמתי, וסמיר אמר שהוא מתמלא ומוקף חמימות. מאותו יום ואילך, הוא מחפש אותנו ורוצה לשמוע עוד על ישוע. אני רואה אותו בכל שבוע, והרעב שלו לאלוהים הולך וגובר. כבר לא אכפת לו מי שומע אותו מדבר “על ישוע עם היהודים האלה”. הוא איננו רחוק ממלכות האלוהים.

0419 - Aviv center 05

 

0419 - Aviv center 06

מתנדבים מהקהילה שלנו יושבים יחד לשולחן עם גברים מהרחוב כדי ליצור אווירה משפחתית. כך דרי הרחוב גם מקבלים ארוחה ביתית חמה ומזינה וגם נפתחים ושופכים את ליבם, ואפשר לייעץ להם ולהתפלל בשבילם. (כמעט כל אדם החי ברחובות סבל מניצול והתעללות מסוג כלשהו.)

החזון שלנו לפרויקט ההזנה של תל אביב, 2019

השנה אנחנו רוצים להרחיב את הפעילות שלנו באופן מהותי כדי להגיע לאנשים רבים יותר. כרגע, המקום שבו אנחנו מכינים את האוכל לפעילות, מתפקד בתפוקה מלאה. המטרה שלנו היא להגיע בכל חודש לאלף עניים ונזקקים בעירנו ולהגיש להם ארוחה חמה, ירקות ופירות טריים ושתייה, ובחורף הקר גם שמיכות וביגוד. אפשר להאכיל אדם אחד בדולר וחצי, עשרה ב-15. באמצעות פרויקט ההזנה של תל אביב, הבשורה תמשיך לצאת באהבה וברחמי המשיח אל הנזקקים ביותר ותהיה העדות הגדולה ביותר לישוע בעירנו.

“עָרוֹם וְהִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי, חוֹלֶה הָיִיתִי וּבִקַּרְתֶּם אוֹתִי, בְּמַאֲסָר הָיִיתִי וּבָאתֶם אֵלַי” (מתי כה 36).  

0419 - Moti Cohen Tiferet Yeshua

מוטי כוהן, אחד המנהיגים בתפארת ישוע ואהוב על הקהל, הקים ומנהל את פרויקט ההזנה של תל אביב. .

DONATE

אבי השפה העבריתחלק ז': אליעזר בן יהודה - הסוד להצלחתוחולם חלומות, איש חזון, מורה, מלווה, לקסיקוגרף, מדינאי, איש ארגון, דוגמה, אסטרטג, משכיל, לוחם, אוהב את עמו בענווה, חוקר הכתובים

0419 - Ben Yehuda with Hemda and Judelovitch

משמאל: אליעזר, אשתו חמדה, דוד יודלוביץ’, סטודנט לשעבר של אליעזר שהיה לאחד המחנכים המובילים שהביאו את העברית אל בתי הספר ביישובים.

 

המלחמה הגדולה הגיעה לישראל בשנת 1914, והטורקים חיפשו מרגלים וסייענים מקרב יהודי ירושלים והמתיישבים. הם ראו בציונות אויב, וברור שבן יהודה היה בראש רשימתם. אלמלא השוחד של הברון דה-רוטשילד אחת עשרה שנים קודם, בן יהודה היה נתלה בעוון בגידה. בנו, בן ציון, ששינה את שמו העיתונאי לאיתמר בן אב”י, סגר את בית ההוצאה לאור של העיתון בגלל שמועות שאולי הוא ייתלה בעוון בגידה.

המלחמה המשיכה והטורקים החריבו יישובים יהודיים, לקחו את הבהמות ואת כלי העבודה, כרתו את העצים שנטעו החלוצים והרסו את היבול. בן יהודה חשב שחלומותיו מתנפצים. הוא לא אכל במשך ימים שלמים.

אשתו חמדה הייתה אחוזת אימה שמא יבוא קצין טורקי ויחרים את כתבי היד ואת הטיוטות לכרכים הבאים של המילון. היא לקחה אותם בהסתר לקונסול האמריקני, והוא הבטיח לה שהם יהיו מוגנים כמו בכספת בניו יורק.

שום צדקה לא הגיעה בשביל היהודים החרדים. הבנקים לא היו פתוחים. הרעב והעוני פשטו בארץ ואחריהם מגפות כמו טיפוס. באותה תקופה הכתה בארץ גם מגפת ארבה נוראית, שחיסלה את מעט היבול שעוד נשאר.

חמדה דאגה מאוד לבריאות של אליעזר ולביטחונו, והציעה שהם יצאו לארצות הברית עד סוף המלחמה. הוא הפסיק לעבוד על המילון שלו בגלל המצוקה בירושלים. חמדה הסבירה לו שבניו יורק הוא יוכל לעבוד על המילון שלו בשלווה, אבל בן יהודה לא היה מוכן לשמוע. הוא יישאר עם עמו, במיוחד בנסיבות הקשות.

אבל גם מנהיגים ציונים אחרים בארץ דאגו לו ולא ראו שום סיבה לסכן את חייו של אוצר לאומי. הם החליטו, יחד עם חמדה, לשלוח אותו לארצות הברית בשליחות רשמית חשובה מאוד, לשכנע את הקהילה היהודית באמריקה לתמוך בבריטניה ולא בגרמניה במלחמה.

רוב היהודים בארץ קיוו שבסופו של דבר, בריטניה תנצח במלחמה, אבל הם היו זקוקים לאמריקה. אם חס וחלילה גרמניה תנצח, גם הטורקים בני בריתם ינצחו, וישימו סוף לחלומות הציוניים ולבית יהודי לאומי בארצם הקדומה.

הטורקים מסרבים להעניק לבן יהודה אשרת יציאה

בסופו של דבר, בן יהודה הסכים בחוסר רצון לצאת לאמריקה. אבל הייתה בעיה אחרת: איך הוא ובני משפחתו יכולים להסתנן החוצה מהארץ? הכול ידעו שהטורקים לא יאפשרו לו לצאת, מסיבות משלהם. בכל זאת, המשפחה יצאה ליפו באישון ליל כדי לעלות על אונייה. החרדים דיווחו לטורקים על הבריחה, ואלה תפסו אותם על המעבורת שהייתה בדרכה לאונייה בים. בניסיון השני, המפקד הטורקי במפרץ חיפה כתב וחתם על האשרה של אליעזר: “עיתונאי מסוכן, אסור לו לצאת משום נמל בפלשתינה”, ושלח אותם חזרה לירושלים.

בפעם השלישית, ידידיו הערבים של אליעזר הוציאו את המפקד לסעודה ארוכה ונינוחה בזמן שהמבוקש ומשפחתו עלו על סירה חצי מלאה בתפוזים ליצוא. היא הייתה רק חצי מלאה כי האיכר היהודי החליט שחשוב יותר להוציא את בן יהודה מהארץ מאשר את התפוזים שלו – קורבן כלכלי עצום בימים קשים כאלה.

פגישה עם הפדרציה של הציונים האמריקנים

הד”ר לואי ברנדייס, שופט בית המשפט העליון בארצות הברית

בזמן שהיה בארצות הברית, בן יהודה זכה לאירוח כפי שלא זכה לו מעולם. יהודים מפורסמים רבים כבר הכירו את אליעזר ואת חמדה, כי בית משפחת בן יהודה תמיד אירח חוקרים, מדינאים ומנהיגים ידועים מכל רחבי העולם. לכן, כשהגיעה המשפחה לארצות הברית, ציפתה לו קבלת פנים גדולה והוא התבקש לנאום.

בן יהודה דיבר בלהט ובבהירות על הסכנות, על האתגרים ועל האפשרויות של היהודים בארץ, וקנה את לב השומעים. הוא לא התפשר: “אנחנו היהודים חייבים להוכיח שאנחנו ראויים לייעוד שהופקד בידינו”. בקהל ישב ד”ר לואי ברנדייס, איש אמונו של הנשיא וודרו וילסון והיהודי הראשון שכיהן בבית המשפט העליון בארצות הברית. הוא ביקש מבן יהודה לשאת את אותו נאום בפני מנהיגי היהודים באמריקה האוהדים את הציונות. כעבור שלושה ימים, המנהיגים האלה הכריזו שהם תומכים בכוחות הברית – זכייה חשובה ביותר, שבסופו של דבר הביאה את ארצות הברית להצטרף לכוחות הברית.

ארבע שנות עבודה מאומצת על המילון

השגריר האמריקני באימפריה העותמנית, איש הנכסים הנרי מורגנטאו, ארגן בית למשפחת בן יהודה וחדר מיוחד בספרייה הציבורית בניו יורק, עם כל הספרים שבן יהודה היה זקוק להם כדי להמשיך את עבודתו על המילון. אליעזר יכול היה לעבוד מהשעה תשע בבוקר ועד שש בערב, ללא הפסקה, בלי לדאוג למזון ולמחסה, ובלי חרדים או טורקים מציקים בלי הרף. כתבי היד שכתב קודם היו מוסתרים בקונסוליה האמריקנית בירושלים, אבל הוא הצליח להשלים את רוב המחקר שלו על שאר אותיות האלף בית.

לכבוד יום ההולדת ה-60 של בן יהודה, ארגנו לו מסיבת יום הולדת ענקית בקרנגי הול. הדוברים שיבחו אותו בזה אחר זה. הם השוו אותו לנביאי ישראל הקדומים שבדרך כלל לא זכו לאהדה אבל תמיד היו נאמנים למשימתם. גולת הכותרת הייתה שהקהילה היהודית באמריקה העניקה למשפחה סכום של 10,000 דולר כדי לבנות לעצמם בית בירושלים.

ברנדייס פונה לנשיא לגבי ישראל

בן יהודה ידע שיש לו עוד משימה להגשים. הוא חייב לנצל את היתרון שבקרבתו לשופט ברנדייס כל עוד יש לו הזדמנות, ולבקש ממנו להפעיל את השפעתו כדי לשכנע את הנשיא וילסון להכיר בזכויות הלגיטימיות של היהודים לחיים לאומיים במולדתם הקדומה. ברנדייס לא היה בטוח. הוא שאל את בן יהודה אם לדעתו, יש לקהילה היהודית בארץ תשתית ראויה כדי להקים מדינה ריבונית.

“כמובן!” ענה בן יהודה, והסביר שיש דור נמרץ של עולים חדשים וילידי הארץ. הוא הציג את בנו, בן ציון, שמיד גויס להיות דובר למען ישראל בפני קבוצות של יהודים ברחבי אמריקה. ברנדייס העלה את הנושא עם הנשיא, שהיה לו ספק גדול לגבי הסיכוי למדינה יהודית. ברנדייס חזר על הדברים שבן יהודה אמר לו, במיוחד על דור היהודים שנולד וגדל בארץ, והציג את בן ציון לדוגמה.

בילי סאנדי ובני סאטורדי

0419 - Evangelist Billy Sunday

המבשר בילי סאנדיי

מסיבה מוזרה בהחלט, הנשיא וילסון חשב על בילי סאנדי, המבשר האמריקני הגדול שבאותה שעה היה בוושינגטון הבירה והכריז את הבשורה. וילסון אמר לברנדייס שאם הוא יכול להעלות את בן ציון לבמה כדי לדבר על ישראל מזווית הראייה התנ”כית, ישלח אותו הנשיא כשליח לכנס שנועד לקבוע את גבולות העמים אחרי המלחמה הנוראה. זה קרה. בילי סאנדיי נתן את הבמה לצעיר מירושלים, ואמר: “הנה ישראלי אמיתי מארץ התנ”ך! קבלו את בן ציון!”

בילי סאנדי נתן לו חיבוק גדול, טפח לו על גבו בעוצמה ואמר: “בן, ספר להם את האמת!” בן ציון ציטט מיחזקאל לז ואמר לקהל הנוצרי הענק שאלוהים מקים מהמתים עם חדש של יהודים בארץ הקודש. הקהל הריע בהסכמה וצעק, “בן ציון, בן ציון!”

וכך הפך בן ציון, ששמו כבר היה איתמר בן אב”י, לנציג התנועה היהודית הציונית שהנשיא וילסון שלח לכנס העמים הקטנים בוועידת השלום בפריז.

חשוב מזה, 21,000 נוצרים באוהל של בילי סאנדי ראו במו עיניהם את התחייה של העם היהודי שעליה סיפר להם בנו של בן יהודה, הילד העברי הראשון,  30 שנה לפני קום המדינה.

הצהרת בלפור

0419 - Itamar Ben Avi

איתמר בן אבי – במקור בן ציון בן יהודה

בכל זאת, התנופה לייסוד המדינה היהודית הלכה וגדלה. ידה של אנגלייה הייתה על העליונה במלחמה. בקבינט הבריטי היו כמה גברים שגילו אהדה כלפי העם היהודי. הלורד בלפור שאל את הנשיא וודרו וילסון מה דעתו על מדינה יהודית. וילסון היה בעד. ב-2.1.1917 הכריז בלפור שממשלת בריטניה רואה באהדה הקמת בית לאומי לעם היהודי.

בן יהודה עדיין היה בארצות הברית, אבל הוא היה מאושר ונרגש. הוא הגיב בשכתוב של מזמור קכו: “בשוב ה’ את שיבת ציון, היינו כחולמים”.

חודשיים לאחר מכן העבירו הטורקים את מפתחות העיר ירושלים לנוצרי אדוק, הגנרל אדמונד אלנבי.

השיבה הביתה

בן יהודה רצה דבר אחד בלבד – לחזור הביתה. רק כעבור כמה חודשים הם מצאו מקום בספינה. מאות ליוו אותו לנמל בניו יורק.

הספינה הגיעה למצרים ובני משפחת בן יהודה נסעו ברכבת לגבול הארץ. כשהגיעו, הגיע המושל הבריטי החדש ביד מושטת כדי לברך את בן יהודה, ובחיוך גדול אמר: “שלום עליכם”. בכל החלומות והחזונות שלו, אליעזר מעולם לא תיאר לעצמו שמפקד בריטי יברך אותו בעברית.

המציאות הכתה בהם כשחזרו לירושלים. אנשים לא הסכימו לדבר עם אליעזר כי הוא “ברח” במלחמה. ביתו היה ריק כי המזכיר שלו מכר את הרהיטים בבית כדי שהוא ומשפחתו יוכלו לשרוד. רק הספרייה נותרה כפי שהייתה כי הייתה נעולה. כל שאר החדרים היו מלאים בפולשים, ואלה יצאו רק בצו של בית משפט. כתבי היד של המילון היו מוגנים בקונסוליה האמריקנית והוא קיבל אותם חזרה.

סן רמו – אחד המסמכים החשובים אי פעם

אחד האירועים החשובים ביותר בחייו של אליעזר עמד להתרחש – הוועידה בסן רמו. אומנם היא לא זכתה להכרה ולציון שזכתה להם הצהרת בלפור, אבל היא הייתה חשובה בהרבה. הצהרת בלפור הייתה ההצהרה הראשונה ברבים התומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי במולדתו, אבל בסן רמו התאספו נציגים של 52 עמים שונים כדי לדון בעתיד הארצות בהתאם למנצחים ומפסידים.

היהודים בארץ רצו דבר אחד. מה תעשה הוועידה בסן רמו לגבי המדינה היהודית? שוב, אליעזר לא היה מסוגל לאכול, לשתות או לעמוד בשקט. אפילו לא לעבוד על המילון שלו. בוקר אחד התפרץ איתמר בריצה אל תוך הבית עם מברק ובו כתוב ש-52 הנציגים הסכימו פה אחד למנדט בריטי בפלשתינה ושבריטניה תנהל אותה בהתאם לעקרונות של הצהרת בלפור.

הגשמתי את מטרתי

אליעזר לא ידע את נפשו מרוב שמחה. נכדו מספר שאליעזר חש שהנבואות התגשמו. הגיעו ימות המשיח. “עכשיו הגשמתי את מטרת חיי, עכשיו אני יכול למות בשלום!”

החלטת סן רמו מאפריל 1920 בהחלט הייתה חשובה יותר מהצהרת בלפור בכל הנוגע לחוק הבינלאומי. חשבו על כך: חמישים ושתיים מדינות אישרו את הצהרת בלפור והטילו על בריטניה מנדט לסלול את הדרך למדינה יהודית. זאת ועוד, ב-24.7.1922, ליגת העמים אישרה את הצהרת סן רמו.

עברית הופכת לשפה הרשמית

ההניסים המשיכו להתחולל. בריטניה הגדולה מינתה את סר הרברט סמואל, יהודי, לתפקיד הנציב העליון במנדט הבריטי. זמן קצר לאחר שהגיע, הוא הזמין את אליעזר ואת חמדה להתארח אצלו באופן רשמי בתפילות השבת ובארוחת הצוהריים. הוא ביקש מבן יהודה ללמד אותו ואת ילדיו עברית, וגילה לו שהוא יכריז באופן רשמי שעברית תהיה אחת משלוש השפות החוקיות של ממשלתו, לצד אנגלית ועברית. זה קרה ב-11.6.1920. שמחתו של אליעזר לא ידעה גבול.

סמואל הזהיר את בן יהודה שמעתה יהיה עליו להמציא שורה ארוכה של מילים חדשות תוך זמן קצר, כגון: בית חולים, מרפאה, מברקה, בית קפה, מסעדה וסוכנויות ממשלתיות שונות. ימים של זוהר פקדו את אליעזר. רבים מיהודי הארץ היו משוכנעים שהעם עומד להיוולד.

0419 - Dr Chaim Weizmann

ד”ר חיים וייצמן, האחרון שביקר את בן יהודה בזמן שדנו כיצד להאיץ ביהודים לעלות לארץ ישראל. וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

האלימות הערבית והספר הלבן

אבל ליהודי הארץ נכונו עוד אתגרים רבים לפני היום המיוחל הזה. במהלך חמש שנותיו של סמואל כנציב, האלימות הערבית והפרעות שכנעו את ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ’רצ’יל לפרסם את הספר הלבן הטראגי ב-3.6.1922, שבו הצהיר שבמשך חמש השנים הבאות, רק שבעים וחמישה אלף יהודים יורשו להגר לארץ הקודש, ואחר כך, איש לא יורשה לעלות עוד. זאת הייתה מהלומה נוראה. חיים וייצמן, הכימאי המפורסם שהשפיע מאוד על התהוות הצהרת בלפור, הגיע לארץ והבין שהיהודים אינם מנצלים את חלון ההזדמנויות הקטן לעלות לארץ. היהודים לא עלו מפחד הפרעות של הערבים.

ויצמן ישב כמה שעות עם בן יהודה. הוא הפציר באליעזר לכתוב עוד קריאה מזהירה ליהודים לבוא הביתה. איש מלבד בן יהודה לא היה יכול לפנות אל העם היהודי בלהט כה רב, והנושא היה דחוף ביותר. “עכשיו הזמן לבוא”, הפציר וייצמן. “השערים פתוחים ועמנו איננו חוזר. זהו רגע של הזדמנות שלא יאריך ימים”.

בן יהודה היה מותש. הוא השתעל ללא הרף, וכל שיעול מלא דם החליש אותו עוד. אבל וייצמן התעקש ובן יהודה ענה: “אתה המנהיג. אעשה כרצונך. אכתוב זאת למענך”.

בן יהודה ניסה לכתוב מאמר במשך שלושה ימים, ולא הצליח. לא היה לו שום רעיון. הוא שכב על ספה, ותוך זמן קצר קרא לחמדה. הוא התקשה לנשום. היא הזעיקה עזרה מיד ועד מהרה טיפלו בו חמישה רופאים לעיני ילדיו, שעמדו סביבו. הוא קיבל חמצן ולרגע אורו עיניו והוא אמר בעברית: “אני מאמין!” ושקע חזרה על הספה. תוך כמה דקות הוא כבר לא היה. היום היה ה-16.12.1922. הוא היה בן 64.

הלוויה הממלכתית הראשונה של ה”עם” היהודי

פתאום כולם הכירו בגדולתו. שלושים אלף יהודים וערבים הלכו אחרי הארון בדרך אל הקבר על הר הזיתים. המתיישבים מכל רחבי הארץ הגיעו, אפילו החרדים. לווייתו באמת הייתה הלוויה הממלכתית הראשונה בעם היהודי. בפלשתינה יצא צו לקיים שלושה ימים של אבל לאומי.

היהודים בארץ נאלצו לחכות עוד עשרים וחמש שנה עד קום המדינה, אבל כל בתי הספר כבר לימדו בעברית. אליעזר וחמדה הפיקו חמישה כרכים של המילון שלו, והוא הכין חומר לעוד אחד עשר כרכים. בתי המשפט, התיאטראות, העסקים, החברה וענייני הציבור של הקהילה היהודית, התנהלו בעברית.

0419 - Eliezer Ben Yehudas death bed

אליעזר בן יהודה, 1922-1858. בליל מותו כיסתה אותו חמדה בדגל ועליו מגן דוד, שקיבל מהקהילה היהודית בארצות הברית במהלך ארבע שנות ה”גלות” שלו מירושלים.

איך הוא הצליח

אליעזר בן יהודה חי ארבעים ואחת שנה עם שחפת קטלנית שקיפדה את חייה של דבורה, אשתו הראשונה שחייתה לצידו רק עשר שנים. שלושה מילדיו מתו חודשיים לאחר מכן ממגפת שפעת. עוד שניים מילדיו מחמדה מתו ממחלה. החרדים והרשויות הטורקיות הפכו את חייו לגיהינום. אחרי עשר שנים של דם, יזע ודמעות בירושלים, יהודים מעטים בלבד הכירו את העברית כשפת אם.

בדרכו ליצור מילון לעם היהודי, הוא נתקל במכשולים בזה אחר זה. הוא ומשפחתו חיו בעוני ובחוסר כל, מלבד שבע השנים האחרונות בחייו. כל אלה הם רק הצצה חטופה למאבקיו ולאכזבותיו.

מאיפה הוא שאב את היכולת לשרוד ולהצליח למרות המכות הקשות שניחתו עליו? מה הניע את האיש הזה לנהוג בגבורה כה רבה?

החזון. זה היה חזון.

שנים רבות לפני מותו, הוא שוחח על כך עם משפחתו:

היה לי חזון, ובחזון שלי העבירו אותי ממזרח אירופה, מהחורף הקר והקשה, אל מעבר הירדן ליד יריחו, למקום שבו חצו בני ישראל את הירדן. הלכתי אל עבר המים ושמעתי קול באוזניי אומר: “גאולת ישראל בארצו היא שפתו”.

מי אם לא אלוהים נתן לו את החזון הזה?

מקורות עיקריים:
Fulfillment of Prophecy, Eliezer Ben Yehuda, by Eliezer Ben Yehuda (grandson) 2008; Tongue of the Prophets, The Life Story of Eliezer Ben Yehuda by Robert St. John 1952; https://goo.gl/MVmMUK; https://goo.gl/8r29uN

בחודש הבא: סיום

***

שום מדינה לא זכתה לאישור חוקי יותר ממדינת ישראל!

כמובן, שונאי ציון הטוענים שישראל איננה לגיטימית, אף פעם אינם מעלים את נושא ההחלטה הבינלאומית בסן רמו. הקונגרס של ארצות הברית אישר החלטה משותפת עם ליגת העמים ב-30.6.1922, לטובת הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה. אבל בגלל האלימות הערבית המתמדת, האומות המאוחדות הצביעו רק ביום כט בנובמבר על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הקדומה.

DONATE

בישור בפסח ב"תפארת ישוע"

0419 - Passover Tiferet Yeshua

חגי ישראל הם חלק חשוב מחיינו, זמן שבו אנחנו מתכנסים עם משפחה וידידים ונהנים מארוחות חג. החגים הם אבן דרך תרבותית בחייהם של ישראלים רבים שאינם רואים בעצמם דתיים. רובם מבינים שהם משתתפים במנהגים שהתורה ציוותה עליהם לפני אלפי שנים, והחגים משקפים קשר עמוק להיסטוריה ולזהות שלהם כיהודים. מכל החגים, פסח הוא החג הגדול שמקיימים באופן אוניברסלי. מצד אחד, ליל הסדר הוא החוויה היהודית הטהורה ביותר: משפחה, הרבה אוכל וברכות. מצד שני, הוא רווי משמעות תנ”כית וכל מרכיב בליל הסדר מייצג היבט של סיפור יציאת מצריים.

החג הוא בעל משמעות עמוקה עוד יותר בעיני המאמינים בישוע: האדון ישוע הוא שה הפסח, ליל הסדר הוא הסעודה האחרונה, והיסודות המסורתיים של ארוחת הסדר מצביעים על ישוע המשיח באופן מלא משמעות להדהים. בכל שנה, קהילת “תפארת ישוע” עורכת ליל סדר מסובסד. המשתתפים משלמים תעריף מינימלי, ברכה גדולה לאנשים שאירוח בליל הסדר הוא עול כספי. למאמינים זהו מקום לספר לבני משפחתם על החג, ולאנשים שאין להם איפה לחגוג, זוהי הזדמנות לחגוג. בליל הסדר משתתפים בני משפחה וידידים רבים שאינם מאמינים, וזוהי הזדמנות נהדרת בשבילם להכיר מאמינים ולשמוע את הבשורה בהקשר של ליל סדר מסורתי שהם אוהבים ומכירים. בכל שנה אנחנו מארחים 90-80 משתפים, שמתוכם כ-35% אינם מאמינים ורובם שומעים את הבשורה בפעם הראשונה. זוהי הזדמנות נפלאה לספר על המשיח.

תמר היא מדריכת הלל ואשתו של מנהיג הקהילה גיל אפריאט ב”תפארת ישוע”.

DONATE

הבחירות, 9.4.2019 מי יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל

0419 - Elections 2019

ב-9.4. אנחנו הולכים לבחור ראש ממשלה חדש. ראש הממשלה היום, בנימין נתניהו, הואשם לאחרונה בשוחד, בזיוף ובהפרת אמונים. לפי ההאשמות, הוא הציע טובות הנאה תמורת סיקור תקשורתי חיובי לעצמו ושלילי ליריביו הפוליטיים. יש טענות שהוא קיבל שמפניה וסיגרים בשווי של מאות אלפי שקלים, בתמורה לטובות הנאה עסקיות של מקורבים. יחד עם זאת, ייתכן שהוא יורשע בעוד חודשים רבים, אבל לא בטוח. הקואליציה של נתניהו מורכבת בעיקר ממפלגות דתיות וחרדיות. אלה מפלגות שמרניות המאמינות שאלוהים הבטיח את יהודה ושומרון לעם היהודי ולכן הם אינם מסכימים למדינה פלסטינית בלב הארץ.למרבה הצער, חברי המפלגות האלה גם מתנגדים מאוד למאמינים המשיחיים ומשקיעים זמן רב וכספי מיסים כדי להציק למאמינים המשיחים בעסקים ובמיוחד כדי לשלול מהם את הזכות לעלות לארץ. לכל יהודי בעולם יש זכות אוטומטית לעלות לארץ ולקבל אזרחות ישראלית,  אלא אם כן הוא מאמין בישוע.

החרדים בארץ מונים היום כמיליון איש, ומכבידים ללא הרף על הכלכלה הישראלית באמצעות סחטנות של סכומי עתק מכספי המיסים תמורת תמיכה בקואליציה של נתניהו. הכספים מממנים להם קצבאות. רק 50% מהגברים הדתיים בארץ עובדים, והשאר לומדים ספרות רבנית בישיבות. האוכלוסייה שלהם ממשיכה לגדול. אפשר להבין למה רוב הישראלים אינם מרוצים מהשימוש של הדתיים בסכומי כסף כה גדולים.

מצד שני, הישראלים מודים שאין מנהיג כמו נתניהו וההתמודדות המבריקה שלו עם העולם שבחוץ. מי איננו יודע שיש לנו אויבים מכל עבר. אבל נתניהו חולל פלאות.

נראה לי שלמרבה הצער, סוג השחיתות של נתניהו רווח בקרב הפוליטיקאים בארץ. כולם רוצים סיקור חיובי בתקשורת. כולם רוצים טובות הנאה לחבריהם, וכן הלאה. אבל העיתונות נשענת לשמאל, התקשורת לשמאל הקיצוני, ואין דופי בנתניהו שהם אינם מסקרים. לאזרחים רבים כבר נמאס לשמוע בכל יום ויום על השחיתות של נתניהו.

במפלגות המרכז-שמאל, בני גנץ נהנה מאהדה רחבה ומכבוד, והשתחרר לאחרונה משירותו הצבאי. הישראלים מאמינים מאוד בערכים וביושרה של צה”ל. גנץ חבר לעיתונאי המרכז-שמאל הידוע יאיר לפיד והקים את מפלגת “כחול לבן”. איש איננו יודע מה גנץ מייצג, אבל הוא רומז שהוא איננו מעוניין בהקמת מדינה פלשתינית (השמאל ה”רגיל” בארץ רחוק מאוד מהדוגמה השמאלית הקיצונית בארצות הברית או באירופה.)

קרוב לוודאי שמפלגת “כחול לבן” תעניק חירויות דתיות רחבות יותר לאזרחים שאינם דתיים – כגון יהודים משיחיים. הדתיים שונאים את יאיר לפיד בגלל עמדתו האנטי-דתית, ותאמינו או לא, שני האנשים האלה נחשבים נקיים וישרים. אבל גנץ איננו מוכר כפוליטיקאי. בינתיים, האתגרים הניצבים בפני ישראל נערמים ללא סוף. איך למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני שבו היא מבטיחה לחסל את מדינת ישראל? איך להתמודד עם האנטישמיות הגואה באירופה, במיוחד בצרפת? חמישים וחמישה אלף יהודים כבר עזבו את צרפת והגיעו לארץ, והמדינה היהודית נערכת לקבל עוד 200,000. איך להתמודד עם הנשיא טראמפ וג’ארד קושנר אם הם יתבעו לחלק את ירושלים ולהחזיר את הגדה המערבית לפלסטינים? איך לשמור על מוכנות במידה והחיזבאללה יחליט שהגיע הזמן לעוד מלחמה? איך להשפיע על ארצות הברית לספח את רמת הגולן לישראל (חלק מנחלת ישראל בהתאם לתורה)? איך לגרום לעוד עמים ערביים ואפריקניים להכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל? אולי האתגר הגדול מכולם הוא מה לעשות ביהודה ושומרון? המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס כבר בן 82 והוא חולה. איש איננו יודע מה יקרה, פרט לכך שאם ייערכו בחירות בגדה המערבית, קיים סיכוי גדול מאוד שחמאס יזכה כפי שזכה בעזה. אחרי 70 שנות “לא” מהפלסטינים, מעטים הישראלים שרוצים לראות  את “עזה 2” במרחק כמה קילומטרים מתל אביב וחיפה ובתוך ירושלים. שדה התעופה יהפוך למטרה קלה לטילים.

אנחנו מתמקדים בהבטחות אלוהים, שהוא ישיב את היהודים אליו וייתן להם לב חדש ורוח חדשה. ובזמן הנכון, אלוהים גם ישיב לנו את הארץ שהבטיח לנו לפני כ-4000 שנה.

שתי המפלגות הגדולות נאבקות זו בזו בסקרים במאבק צמוד. אלוהים, ייעשה רצונך כבשמיים כן בארץ (ישראל).