ירחון מעוז ישראל – יוני 2019

/ירחון מעוז ישראל – יוני 2019
ירחון מעוז ישראל – יוני 2019 2019-06-02T05:18:37+00:00

ישראל מכוונת לירח!

0619 - Top - Beresheet Selfie

“בראשית” מצלמת את עצמה בתחילת הירידה לקראת הנחיתה על הירח.

יריב בש לא התאים למודל הכללים הברורים של הצלחה. הוא סיים את לימודי התיכון שלו עם ציונים ממוצעים, בעיקר כי היה עסוק בלימודים לתואר במדעי המחשב. באותם ימים, צה”ל עוד לא הבין שאת המוחות הטובים ביותר – אלה שצריכים להיות בחדר שבו מגבשים תוכניות צבאיות אסטרטגיות – לא מזהים על הנייר. הוא נשלח לסיירת מובחרת.

מבחינתו זה היה בסדר גמור. ממילא הוא היה מכור לאדרנלין גבוה. הוא אהב ספורט אקסטרים – אופנועים, גלשני שלג – ולא הפחיד אותו לזנק מצוק על רחפן שהוא בנה בעצמו. “הצבא עזר לי להבין מי אני. הוא הראה לי שאני יכול להגיע אל מעבר למה שחשבתי שאני מסוגל”.

כשהשתחרר יריב מצה”ל, הוא הוזמן לעבוד במחקר ופיתוח מטעם הממשלה. אחד הפרויקטים השנתיים היה להמציא המצאה מיותרת לגמרי, רק כדי לעודד חשיבה מחוץ לקופסה. יריב הציע לבנות גשושית מפלסטיק שיכולה להגיע לקצה החלל, ואחר כך לצלם אותה ולהגיד שזאת הגשושית הישראלית הראשונה.
באותו ערב הוא ביקר אצל ידיד וסיפר לו על הרעיון. ידידו סיפר לו על אתגר בגוגל המציע 20 מיליון דולרים לכל חברה פרטית שיכולה עד שנת 2012 לשלוח גשושית לירח, לתמרן אותה מעט ולצלם תמונות באמצעותה. יריב ראה ברעיון הזה ייעוד, ועוד באותו לילה קנה לעצמו את הדומיין spaceil.com. למחרת הוא כתב בפייסבוק: “מי רוצה להגיע לירח?” היו אנשים שצחקו. שניים מידידיו, יונתן דמרי וכפיר וינטראוב, רצו להצטרף.

השלושה הכינו מיצג וניגשו ליושב ראש סוכנות החלל הישראלית. “לא תגיעו לירח עד 2012. הגשושית שלכם צריכה להיות גדולה יותר מזאת שציירתם כאן, והיא תעלה לכם יותר משמונה מיליון דולר לפי הערכתכם, אבל אני איתכם”, ענה היושב ראש לאחר שצפה במיצג. הוא צדק מכל הבחינות ועזר מאוד לקדם את SpaceIL.

תוך חודשים ספורים נפגשו השלושה עם משקיעים נלהבים שהיו מוכנים לעזור להם לכוון לירח. הם כינו את הגשושית “בראשית” והיא עלתה מאה מיליון דולר, ובכל זאת היא הגשושית הזולה ביותר ששוגרה אי פעם לירח.

0619 - Yariv Bash

(מתוך עמוד פייסבוק של יריה בש)

מכשול או שניים

לאור העניין שגילו צוותים מכל רחבי העולם, האתגר Google Lunar X הוארך כמה פעמים אל מעבר למועד המקורי ב-2012. צוות SpaceIL היה הצוות הישראלי היחיד שהשתתף והיה אחד מחמישה צוותים בלבד שהגיעו לגמר, והראשון ששיגר את הגשושית. למרות ההתקדמות המרשימה של הצוותים, גוגל סירבה להאריך את מועד הסיום אל מעבר ל-2018 ואיש לא זכה בפרס של 20 מיליון דולר. אבל SpaceIL לא ייחסו לאכזבה הזאת משמעות גדולה והמשיכו במשימתם להגיע לירח.

בחורף 2016 ניחתה על הצוות מכה גדולה יותר. יריב, אוהד מושבע של ספורט אקסטרים, יצא עם חבריו לחופשה של גלשנות שלג בצרפת. הוא גלש במורד הר מכוסה שלג והבחין מאוחר מדי בסלע נסתר. הוא ניסה לקפוץ מעליו ונחת עם עמוד השדרה על הסלע. אובדן התחושה היה מידי והוא גישש עם זרועו האחת כדי לבדוק אם הפלג התחתון של גופו עדיין שם.

יריב הובהל לניתוח חירום וכל מי שהיה מעורב בפרויקט החלל – המשקיעים, השותפים והמתנדבים – עצר את נשימתו. אבל המחשבה היחידה של יריב במצב של הכרה מעורפלת היה “מה עשיתי למשפחה שלי?”

כששבה אליו הכרתו, הרופאים אמרו לו שהוא לעולם לא ילך שוב. הוא הרגיש שבור. כשהתעורר, הוא ראה את אשתו לצידו שאמרה לו, “לא קרה כלום”.

עברו חודשים ארוכים של שיקום שבהם, בין היתר, ניסה להסביר לילדיו הקטנים למה לא יוכל עוד לרוץ איתם במגרש הכדורסל. תשוקתו של יריב לחזור לשגרה לוותה בהתלהבות רבה. ביום שבו חזר לעבודה, הוא כתב על הקיר בפייס: “קודם נגיע לירח, אחר כך נסדר את הרגליים שלי”.

0619 - Beresheet mission timeline

(SpaceIL.com)

 

חשיבה מקורית

ישראלים יודעים לחשוב על דרכים זולות לעשות את מה שעושות ארצות אחרות בכסף גדול. אומרים בצחוק שבארצות עשירות, טנק פגום ייכנס למוסך מצויד היטב עם תקציב של מיליון דולר, וטנק ישראלי יסתדר עם סיכות ודבק. זה קצת מוגזם, אבל המשאבים המוגבלים של ישראל ומרחב המחיה והעבודה המוגבלים תמיד עודדו אנשים עם חשיבה יצירתית לחשוב על דרכים לעשות מה שצריך בתקציב קטן יותר. לפני פרויקט בראשית, כל גשושית לירח שוגרה הישר מכדור הארץ לירח. לשם כך היה צריך לבנות את הגשושית בהתאם, עם מכליות ענק לדלק. בראשית נבנתה בגישה אחרת – למסלול אליפטי. היא נועדה להתחיל במסלול מסביב לכדור הארץ ובכל פעם להשתמש במספיק דלק כדי להתקרב עוד קצת אל החלל, ולאפשר לכוח המשיכה מכדור הארץ והירח לעשות את כל השאר. אחרי שהמסלול האליפטי יהיה רחוק דיו, יוכלו המהנדסים להיעזר בכוח המשיכה של הירח ולהקיף את הירח עד שיחליטו שאפשר לנחות. התהליך הזה ארך כחודשיים.

0619 - Beresheet Costumes

ההתרגשות של הילדים בפורים האחרון, כשהגשושית כבר הייתה במסלול בחלל. תחפושות כאלה עם הלוגו של SpaceIL הופיעו גם במדיה החברתית.

זה לא אנחנו, זה הם

איפשהו עמוק בצורת החשיבה היהודית, טבועה ההשקפה שהדבר היחיד הטוב יותר מהצלחה הוא היכולת לשתף גם אנשים אחרים בהצלחה. צוות SpaceIL לא רצה להיות פרויקט פרטי המתמקד בכניסה אל ספרי ההיסטוריה כאומה השביעית שהקיפה את הירח והרביעית שנחתה עליה. הפרויקט הזה צריך לתת השראה לדור שלם – אם תרשו לי  – לחלום חלום גדול יותר מלהיות כוכבי פופ מפורסמים. צוות SpaceIL רצה ליצור מחדש את “אפקט אפולו”.

הנחיתה של אפולו 11 על הירח בשנת 1969 עוררה גל של עניין בקריירות חלל (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה). המצאות רבות, מהנווטנים לפרוטזות מתקדמות, ממכשירי דיאליזה לכליות ועד גלאי עשן, הן תוצאה ישירה של הטכנולוגיה שפותחה לקראת החללית אפולו 11. הזוכה הגדולה ביותר הייתה הכלכלה האמריקנית שנהנתה מנהירה של בעלי מקצוע מיומנים וצרכנים שששו לקראת הטכנולוגיה החדשה. מבול הפיתוחים וההמצאות מאותה תקופה ואילך הפך לתופעה המכונה “אפקט אפולו”.

בשנת 2011, SpaceIL  זכתה להכרה רשמית כחברה ללא כוונת רווח, ותקציב הפיתוח כלל חינוך עם התקדמות הפרויקט. עד שהגשושית שוגרה, הצוות כבר השפיע על מיליון ילדים בארץ באמצעות תערוכות ומתנדבים שהגיעו לבתי הספר. כשניסו לנחות על הירח, חודשיים לאחר מכן, העם כולו צפה בהם בדריכות.

0619 - Beresheet lego set

השיתוק של יריב ודאי לא היה קל מבחינה אישית, אבל הוא מקור להשראה לילדים נכים. הלוגו של “בראשית” כולל דמות בכיסא גלגלים.

 

ההתרסקות

לאחרונה הודיעה גוגל שהיא החברה הראשונה ששיגרה שירות דאונים מסחרי. אבל אם היא הייתה בודקת בגוגל, היא הייתה מגלה שהחברה “פלייטרקס” של יריב כבר הציעה את השירות הזה במשך שנתיים בפינלנד. חלק מהטכנולוגיה של “פלייטרקס” המשמשת לדאון, שימשה גם בפיתוח הגשושית. כך צבר יריב ניסיון עשיר בתקשורת ממרחק עם גוף בחלל.

אבל הדאונים המסחריים של “פלייטרקס” לא נחתו מרחוק. הם בנויים כך שיוכלו להנמיך את החבילה ולשוב למוצאם. האתגר הגדול ביות של SpaceIL היה  הנחיתה, בעיקר כי לא הייתה להם שום דרך לבדוק את הגשושית לפני שהיא הגיעה לירח. כמו כן, עם גוף אווירי קטן כל כך במרחק עצום כל כך, אין שום יכולת לתקשר בזמן אמת. כל פקודה עלולה להגיע לגוף האווירי רק אחרי דקות ארוכות. כלומר, עד שפקודה דחופה תגיע לכלי הטייס, היא כבר לא תהיה רלוונטית.

לכן, הם החליטו לפתח מערכת אוטומטית לגמרי לנחיתה. הם השתמשו במערכת פקודות סטטית ובכמות מוגבלת מאוד של דלק כדי ש”בראשית” תנחת בכוחות עצמה על אזור בירח הידוע בשל השדה המגנטי המוזר שלו (כדי לחקור אותו). כשהגיע הרגע לצאת מהמסלול בחלל ולהתחיל להנמיך, המנוע הראשי כבה מסיבה כלשהי. עד שהגיעה ההוראה לפעול שוב, כבר היה מאוחר מדי. התקשורת אבדה וכולם ידעו את המשמעות של זה.

0619 - Beresheet Moon picutreבראשית 2.0

את ההודעה המאכזבת קטעו התשואות “הגענו לירח, רק לא כמו שקיוונו”. באולם שבו ישבו ראש הממשלה ביבי נתניהו ועשרות צופים אחרים שצפו באירועים, קם ביבי, הסתכל היישר בעיניהם ואמר: “אם לא מצליחים בהתחלה, מנסים שוב”.

תוך פחות מיממה, ניצב צוות SpaceIL בפני המצלמות והודיע על תוכניותיו לבנות את “בראשית 2.0”. הצוות היה נחוש  לנסות שוב.

היו שאמרו שהיה נכון יותר לכנות את הגשושית “חוצפה” כי צריך הרבה תעוזה לנסות להגיע להישג שעד עתה רק מעצמות העולם השיגו – ארצות הברית, רוסיה וסין. וצריך הרבה נחישות ותעוזה לצאת מהמיטה למחרת ולהכריז בנחישות שרוצים לנסות שוב.

העובדה שישראל החליטה להגיע לירח איננה העיקר. זוהי רק דוגמה לעם שעושה את הבלתי אפשרי כי עצם הקיום שלו הוא בלתי אפשרי; דוגמה לעם מבורך השמח לשתף את העולם בברכותיו.

אחרי הכול, תמיד היינו עם קטן עם אלוהים גדול.

לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם; כִּי־אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל־הָעַמִּים (דבר’ ז 7).

0619 - Shani Ferguson

 

שני וקובי פרגוסון הם הבת והחתן של ארי ושירה סורקו-רם.

קובי ושני נמצאים בעיצומה של תקופת חפיפה ארוכה במטרה לנהל את “מעוז ישראל”.
משפחתם מתגוררת בירושלים עם חמשת ילדיהם בגילאים 14-3.
DONATE

"תעביר את זה הלאה"מחנות הנוער של "הקציר"

0619 - Katzir camp - top

יוסף היה נלהב כששפך את ליבו בפני בני נוער שהקשיבו בדממה. המילים שלו שטפו את בני הנוער ההמומים כמו נהר על סלעים. הוא קרא להם להניח בצד כל דבר שמסיח את דעתם ולבקש את אלוהים בכל ליבם. אבל הוא לא דיבר בנימה מאשימה או מרשיעה. הוא דיבר מתוך המאבקים שהיו לו כששירת בצה”ל, כחייל המפקפק באמונה ומתפשר על עקרונות מוסריים.

יוסף היום בן שלושים. הוא נהג להשתתף קבוע במחנות שלנו כנער. העוצמה שבה דיבר אל הקבוצה פרצה מתוך הר געש של דאגה לנוער של היום, שבמידה רבה חי בתוך בועה של מדיה חברתית. יוסף נושא משא כבד של דאגה לנערים שגדלו בבתים משיחיים. חשתי ברצון העמוק שלו להצית אש בליבם, לעורר אותם להכיר את אלוהים, להתהלך איתו ולספר עליו.

הזמן עצר מלכת. הנערים מצמצו. מה קרה? יוסף הגיע לסוף המסר שלו. הוא דחק בהם לבקש תפילה, למסור הכול לאלוהים ולהיכנע לו כליל, והם נענו בחיוב. לא הייתה שום דרישה. שום הערה. רוח אלוהים השפיעה עליהם. לא יכולתי להפסיק להתבונן בהם – בני נוער בני 18-14. המדריכים, שלא מכבר היו בני נוער בעצמם, נענו לבני הנוער האלה בכל ליבם. האירוע היה תנופה רוחנית שהלכה והתעצמה במשך שלושת ימי מחנה הפסח שלנו באביב 2019. המחזה היה מדהים.

0619 - Yosef Katzir

יוסף, מדריך נוער ב”קציר”.

לפני שנים רבות יצא לאקרנים סרט בשם “תעביר את זה הלאה” ((Pay It Forward, על נער שיזם פרויקט בבית הספר במטרה לחולל שינוי בעירו. הוא רצה לעשות מעשה טוב למען שלושה אנשים כשהם בתורם יעשו מעשה טוב לעוד שלושה אנשים וכך הלאה. זכרתי את הביטוי הזה בזמן שחשבתי על המסר של יוסף. לפני חמש עשרה שנים גם הוא עבר חווית עם אלוהים במחנה של “קציר” וחייו השתנו. עכשיו הוא מעביר את זה הלאה ומספר על חוויותיו לדור הבא. הפרי של אירועי הנוער האלה מניב עוד פירות לנגד עינינו.

אבל המאמץ הזה לא נועד רק לאלה מאיתנו שחיים בארץ ומדברים עברית. אנחנו זקוקים לעזרה ולהשתתפות של אחים ואחיות מרחבי העולם, המבינים את הדרמה שליוותה את הקמת מדינת ישראל. השיקום הגשמי שלנו כעם הוא רק הרקע לשיקום הרוחני. הנביאים הקדומים הדגישו פה אחד את התחייה הזאת באחרית הימים אחרי שהעם היהודי ישוב אל ארצו. הם ציינו את בני הנוער בתחייה שתבוא לפני ביאת המשיח. וישעיהו ציפה מפורשות לתפקיד המרכזי של אנשים אוהבי אלוהים מכל עמי העולם בשיבת עם ישראל למשיח באחרית הימים.

באוגוסט הקרוב ניפגש שוב עם בני נוער מארבעים קהילות ברחבי הארץ, לשבוע שלם של הלל בהדרכת בני נוער, מסרים מאתגרים מדבר אלוהים, דיונים בקבוצות קטנות ותפילה עם מדריכים מנוסים, לצד פעילויות למען נזקקים בחברה שלנו.  “הַקָּצִיר רַב, אֲבָל הַפּוֹעֲלִים מְעַטִּים. לָכֵן הִתְפַּלְּלוּ אֶל אֲדוֹן הַקָּצִיר שֶׁיִּשְׁלַח פּוֹעֲלִים לִקְצִירוֹ” (מתי ט 38-37).

איתן שישקוף הוא המנהל והמייסד של “קציר” ושל רשת קהילות אוהלי רחמים.

0619 - Katzir - Prayer and worship

 

מחנה “קציר” הציל אותי!

0619 - Chaim

שמי חיים. כמעט מתתי. גדלתי באחת הערים ליד תל אביב ואני בן של מנהיג קהילה. שתייה וקטטות היו חלק גדול מחיי בגיל ההתבגרות. חיפשתי למלא את החלל שבליבי – חלל שרציתי למלא במשהו או במישהו שיסכים לקבל אותי.

בלילה הגרוע ביותר בחיי שתיתי חמישה סוגים שונים של וודקה. הייתי שיכור ורבתי עם חבר, בעטתי בספה ושברתי את כף הרגל. מה שקרה אחר כך שינה את חיי לנצח. ידידי הטוב ביותר שכנע אותי לבוא למחנה הנוער “קציר”. ביום הראשון הייתי ב”הנג אובר” ולא היה אכפת לי מה קורה.

היום השני היה דומה, עד האספה בערב. אני זוכר שלא הקשבתי למסר ולא שרתי בהלל. אבל אחר כך משהו קרה! עמדתי והאספה עמדה להסתיים, ופתאום הייתה לי תחושה מוזרה, כאילו האהבה מצאה אותי והקיפה אותי. מעולם לא הרגשתי אהבה שלמה כל כך – הרגשתי שלווה מוחלטת.

מיד ידעתי שאלוהים קורא לי לחוות את אהבתו. באותו רגע, ידידי הטוב חווה את אותה חוויה בדיוק, והוא היה בקצה השני של החדר. העיניים שלנו נפגשו וידענו במאה אחוזים מה קורה ומה עלינו לעשות. ניגשנו לקדמת האולם והתמסרנו לישוע. התפללנו, פנינו עורף לעבר והלכנו אל זרועותיו של ישוע. הכול השתנה מאז. המחנה של “קציר” הציל אותי!

(היום חיים הוא אחד המדריכים ב”קציר” ומשקיע בחיים של בני הנוער, מעביר את זה הלאה).

 

הייתי מלא שנאה!

0619 - Joel

השתתפתי בפעם הראשונה במחנה “קציר” כשהייתי בן 17, בשנת 2006. הייתי רעב לאלוהים אבל באתי מבית הרוס. אלוהים השתמש במחנה “קציר” כדי לעזור לי להעמיק את הקשר איתו וחיזק את חיי המשיחיים.

שנה לאחר מכן התבקשתי להדריך קבוצה קטנה במחנה. הסכמתי, אבל הייתי פגוע מאוד. אבי זנח את המשפחה כשהייתי בן 18.

אבי היה אלכוהוליסט ותקף את אימי ואותי בלי הרף. הייתי מלא מרירות ושנאה כלפיו. הייתי רעב לאלוהים, אבל השנאה שלי כלפי אבי פגעה בקשר שלי עם אלוהים.

באחת מאספות הערב במחנה, הייתי לי חוויה מלאת עוצמה עם אלוהים. באותו לילה הוא שחרר אותי משנאה ועזר לי לצאת למסע של סליחה. זה היה חזק מאוד, אני זוכר את זה היום כפי שזה היה אז. אינני בטוח איפה הייתי היום אם לא המסע שהחל באותו יום בליבי. יכולתי לראות את אבי כפי שאלוהים רואה אותו, וזה שינה את הכול. היום אני חלק מצוות ההנהגה של המחנות. אני אסיר תודה לנצח על ההזדמנויות להשפיע על הדור הבא. אני מדריך ב”קציר” כבר שנים רבות. רכשתי מיומנויות חשובות ורצון עז לעבוד עם בני נוער. ראיתי מיד ראשונה איך אפשר להשפיע על בני נוער ועל צעירים שבאים לעזור ויוצאים מהמחנה שונים, כפי שקרה לי. ראיתי בני נוער רבים מגיעים למחנה רחוקים מאלוהים ויוצאים קרובים אליו ומלאי אהבה כלפיו.

(הערה: אחד הצעירים שמע את העדות של יואל במחנה “קציר” על הסליחה שלו לאביו. הנסיבות בחייו של הצעיר היו דומות, הוא התפלל עם יואל, השתחרר ממרירות וחזר למשפחתו מלא אהבה.)

 

מחנה “קציר” מדריך את הנוער ברמת הגולן במחנה באביב האחרון.

ההזדמנות שלהם להתקרב לאלוהים.
ההזדמנות שלנו לעזור להם.

0619 - Katzir Golan Heights hike

DONATE

עם קדום חוזר אל מורשתו הקדומהרמת הגולן

0619 - Golan heights

APimages

כשעברתי לישראל בשנת 1967, ביקרתי קרובי משפחה בקיבוץ למרגלות הגולן. האב סיפר לי אז שכאשר הוא ובנו יצאו מחוץ לבית התחילו פתאום חיילים סוריים לירות עליהם ממורדות הגולן.

הם מיהרו לתפוס מחסה והגיעו לביתם. אבל במשך 19 שנים, מאז קמה מדינת ישראל, הם לא ידעו מתי הכדורים הבאים יגיעו לקיבוץ. כשמלחמת ששת הימים פרצה היא שינתה את הכול.

ביוני 1967 נסעו הטנקים הסוריים במורדות הגולן. הסורים לא הרשו לאוכלוסייה האזרחית שלהם להתגורר על הרמה הפונה לגליל, כדי שלא יהיו לסורים מכשולים אזרחיים בניסיונם להשמיד את מדינת ישראל.

פסגות הגולן משתרעות על פני כ-60 קילומטרים ומגיעות לגובה של כ-2,814 מטרים. כולן היו מיועדות להקמת רשת בלתי חדירה של ביצורים, תעלות ובונקרים מבטון שלפניהם שדות מוקשים.

0619 - Eli Cohen

אלי כוהן, המרגל הישראלי שהמודיעין שלו סייע רבות לישראל לכבוש תוך יומיים את “הביצורים הבלתי חדירים” על מרגלות רמת הגולן.

אבל כעבור כמה שנים, המרגל הישראלי אלי כוהן הפך ליועץ הראשי לשר ההגנה הסורי. הוא הביע אהדה לחיילים היושבים בשמש והורה לסורים לשתול עצים ליד הבונקרים כדי שיהיה להם צל. כוהן גם שמע על תוכנית סורית סודית ליצור שלוש שורות עוקבות של בונקרים ומרגמות. הכוחות הישראלים ציפו רק לשורה אחת. אלי כוהן נתפס ונתלה בדמשק שנתיים לפני מלחמת ששת הימים, אבל העצים שנשתלו אז חשפו את המיקום המדויק של כל בונקר. בזכות ההוראות האסטרטגיות של כוהן לחיילים הסורים שנים רבות קודם לכן, צה”ל היה יכול לחסל כמעט את כל הבונקרים ולכבוש את הגולן למחרת.

המידע שאסף אלי כוהן נחשב לגורם חשוב בכיבוש המופלא של הרמה תוך יומיים. אלי כוהן הוא גיבור לאומי.

לפני 3500 שנה

הקשר בין ישראל לרמת הגולן מתחיל לפני יותר מ-3500 שנה. משה ובני ישראל כבשו את הרמה (שנקראה “בשן”) והרגו את עוג מלך הבשן, ענק שאורך מיטתו היה יותר מארבעה מטרים. משה העניק את הבשן לחצי שבט המנשה, צאצאי יוסף [יהו’ כב 7] – שטח של כ-1800 מטרים רבועים.

גם יהושע [יהו’ יג 30] מזכיר שהם כבשו 60 ערים, המתוארות מאוחר יותר כערים בצורות עם שערי נחושת [מל”א ד 13], מתוכן קיבלו הלוויים 13 ערים בבשן [דה”א ו 47].

מאות שנים לאחר מכן, עזרא ונחמיה קיבצו את שארית הגולים בירושלים. עזרא עמד על במה וקרא את ספר התורה. הלוויים הדריכו את הגולים ששבו מבבל להלל את אלוהים, והודו לו במילים אלה על הארצות שאלוהים נתן לצאצאי אברהם [נחמ’ ט 22]:

“וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים, וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה; וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן, וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וְאֶת אֶרֶץ, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן”.

אבל ההיסטוריה של עם ישראל בגולן איננה מסתיימת שם.

בימי המכבים ואפילו בזמנו של ישוע, היהודים חיו בגולן ועבדו שם. אחרי חורבן בית שני, הוגלה שוב העם היהודי, אבל עדיין הייתי שארית שהמשיכה לחיות בגולן עד המאה ה-7.

בית הכנסת בקצרין, למרגלות החרמון – אתר היסטורי נפלא – נבנה במאה ה-6, עד שהמוסלמים כבשו אותו והפכו אותו למסגד. באזור התגלו עוד 25 בתי כנסת, ששימשו את היהודים עד הכיבוש המוסלמי במאה ה-7. השלטון המוסלמי קטע יותר מ-1600 שנות התיישבות יהודית רציפה וכפה את היהודים באזור להתאסלם. אבל יש ראיות לחיים יהודים בגולן גם אחרי הכיבוש המוסלמי.

שיבת השארית אל הגולן

בסוף המאה ה-19, התנועה הציונית התעוררה אחרי מאות שנות תרדמת. לאט ובהדרגה התחילה שארית היהודים לחלום על הקמת מדינה יהודית. ברור היה להם שרמת הגולן היא חלק מהמורשת ההיסטורית שלהם.

מאז שנת 1883, קרוב לימיו של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, התחילו החלוצים להתיישב בארץ ולהקים קהילות יהודיות בגולן. זמן קצר לאחר מכן החל הברון דה-רוטשילד לרכוש אדמות, ורכש באופן חוקי 150 קילומטרים רבועים ברמת הגולן.

גם במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה, זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל, התנועה הציונית יצאה בדרישות להקמת מדינה יהודית הכוללת את רמת הגולן, את הר חרמון וחלק מלבנון. רבים מהחלוצים היו פעילים ועודדו את האוכלוסייה היהודית המתרחבת לעבור אל הגולן. שוב, בוועידת השלום של ורסי בשנת 1919, התנועה הציונית דרשה בתוקף שהמדינה העתידית תכלול את רמת הגולן ואת מה שמוכר היום כדרום לבנון ומערב סוריה.

ארצות הברית הסכימה וחזרה בה

באותה ועידה הכירה ארצות הברית בגבולות שדרשה התנועה הציונית. ארצות הברית הדגישה שהמדינה היהודית חייבת לשלוט במקורות המים שלה בחרמון. בסופו של דבר, ההצעה האמריקנית לא עלתה לדיון רשמי כי ארצות הברית נסוגה מהדיונים. בריטניה וצרפת חילקו את ארץ הקודש והשאירו את הגולן לצרפתים. אבל הציונים המשיכו לקדם הצעות לקבלת הגבולות התנכיים למדינת היהודים. היהודים אפילו שילמו מיסים למנדט הצרפתי על האדמה שרוטשילד רכש.

הסכמי השלום של ורסאי הוציאו את השטחים בגולן מהשטח בשלטון הבריטי, אבל הארגונים היהודיים המשיכו לנסות לרכוש אדמות בגולן.

כעבור כ-15 שנים רכש יהושע חנקין כ-300 קילומטרים רבועים של אדמות בגולן, צפונית מזרחית לכינרת, אבל התוכנית נכשלה ברגע שהמנהיגות הערבית גילתה שהתנועה הציונית ניצבת מאחורי הרכישה.

תאמינו או לא, הארגונים הציוניים המשיכו לנסות עד 1946, כשהמנדט הצרפתי הסתיים וסוריה קיבלה מעמד של מדינה עצמאית. למרות החזקה התקפה של היהודים על האדמות שנרכשו באופן חוקי, סוריה מיהרה להעביר את בעלות האדמות האלה ולהלאים אותן, וטענה שהן אדמות קודש.

מנהיגי הקהילה היהודית ניסו להגן על בעלותם על האדמות באמצעות הליכים משפטיים בסוריה, אך ללא הועיל.

0619 - Map - Golan

רמת הגולן גובלת בלבנון, בסוריה ובירדן. גובהה מעל 3000 מטרים והיא איזור חיץ חשוב בין הגליל לבין סוריה. למעשה, עד מלחמת האזרחים בסוריה, הגבול הישראלי-סורי היה השקט ביותר מכל גבולות ישראל.

 

דוד בן גוריון תבע את האדמות

למרבה הפלא, העם היהודי עדיין לא ויתר. ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, לא שינה את דעתו לגבי האדמות האלה שנקרעו מעל אדמת ישראל, וגם לא על שאיפתו להשיב את הקהילות היהודיות ההיסטוריות אל האדמות האלה.

בנאום שנשא בשנת 1947, הוא אמר: “אנחנו תובעים שהקהילה היהודית תקיף את החלק המערבי של אדמת ישראל… את אדמות חורן (מערב סוריה), את הבשן ואת הגולן עד דרומית לדמשק”.

עד עצם היום הזה, הקרן הקיימת לישראל מחזיקה בבעלות לחלקות אדמה רבות בגולן ואפילו באזור חורן הגובל בדמשק – אדמות שנרכשו בכספי יהודים למטרות התיישבות.

אבל רק הפלישה הסורית לישראל השיבה את המורשת הקדומה הזאת שאלוהים הנחיל לאברהם, למשה, לדוד המלך ולצאצאיהם, לבעליה המקוריים.

חלק ב ל”רמת הגולן” יפורסם בחודש הבא.

DONATE