ירחון מעוז ישראל – יולי 2019

/ירחון מעוז ישראל – יולי 2019
ירחון מעוז ישראל – יולי 2019 2019-07-04T07:29:27+00:00

אנחנו מרחיבים את אוהלינו!

0719 - Ferguson Family - cover

קובי ושני וחמשת ילדיהם הצברים – עילית, סלע, נוויה, להב ונשר.

נולדתי בארץ לקראת סוף שנות השבעים להורים יהודים שעלו מאמריקה. אלה מאיתנו שנולדו בעשורים האלה הם הדור הראשון באלפיים שנה של ילדים שנולדו למשפחות משיחיות. היו כנראה רק כמה עשרות מאמינים אז.

ההורים שלי הצליחו בארצות הברית, שניהם סיימו תארים אוניברסיטאיים והחזיקו במשרות. אבי שירת בצבא, השיג הישגים אתלטיים, השתתף תקופה קצרה בנבחרת הפוטבול NFL וקיבל תפקידי משחק בסרטים. כבר בעודם צעירים הם הגיעו להישגים שאנשים מתאמצים כל החיים להשיג.

ואז הם עלו לארץ והתחילו הכול מחדש.

ראוי לציין שאימי הגיעה קודם, כמעט עשר שנים לפני אבי. היא חיה בדירה בירושלים ועבדה כעיתונאית ומפיקת סרטים דוקומנטריים. בלונדינית יפה רווקה בים של גברים מזרח תיכוניים. תוך שתי דקות הם הבינו שאימי איננה הסוג שמתעסקים איתו, אבל היא הייתה צריכה לעבור את שתי הדקות האלה.

היא זכתה לפגוש מפורסמים רבים שהיום אפשר רק לקרוא עליהם, כגון בן גוריון ואהוד בן יהודה. היא אפילו זכתה להקרין לגולדה מאיר סרט שהפיקה שנקרא Dry Bones.  הסרט הוא על חזון העצמות היבשות ביחזקאל. הוא סוקר את הכתובים ועוסק בתחייה הגשמית והרוחנית של עם ישראל. בסוף הסרט, גולדה שאלה אותה: “אילו פסוקים בסרט היו מהתנ”ך ואילו מהברית החדשה הנוצרית?” ואימי ענתה: “כולם היו מהתנ”ך”.

אחרי שנים רבות של חיפושים בארץ, אימי מצאה רק קומץ של יהודים משיחיים. אבל תנועת ה-Jesus movement התפשטה בארצות הברית כמו אש בשדה קוצים ואימי טסה לארצות הברית כדי לקרוא ליהודים המשיחיים לצאת מהגלות ולחזור למולדתם. אחד האנשים שנענו לקריאה הזאת היה אבי, שהבטיח רק לבקר בארץ שנה. הם התארסו בחצי השנה הראשונה שלו בארץ.

כל אחד מהם זכה בילדותו לחינוך שונה. אימי הייתה הבכורה מבין שלושה ילדים עם הורים שנסעו ברחבי ארצות הברית וערכו אספות בישור באוהלים גדולים. ההורים שלה, גורדון ופרדה לינדזי, נודעו בהמשך בזכות ההקמה של Voice of Healing  ו- Christ for the Nations.

0719 - Shira meets David Ben Gurion

שירה משוחחת עם דוד בן גוריון.

0719 - Ari receives award

ארי מקבל פרס על מצוינות במסלול ובשטח.

 

אבי, לעומת זאת, הופרד מששת אחיו ומהוריו בגיל שנתיים. הוא בילה את כל ילדותו בפנימייה צבאית. בגיל 12 כבר לא זכר אירועים מחוץ לתחום הפנימייה. בסופו של דבר הוא למד באוניברסיטה, קיבל תארים של כבוד, השתתף במשחקי ספורט מקצועיים, שירת בצבא ארצות הברית והיה סגן שריף בלוס אנג’לס. הוא נפגש במקרה עם מפיק בהוליווד ומשם הלך לגלם תפקידים שראה בטלוויזיה. בסופי שבוע הוא השתתף באספות של ג’ק הייפורד ובבית כנסת משיחי.

בסוף שבוע גורלי אחד, אימי טסה כדי לספר על ישראל בקהילה של ג’ק הייפורד ופגשה את אבי. השמלה הצהובה שלבשה הייתה לדעתו מכוערת, אבל משם הכול רק הלך והשתפר. זה היה לפני יותר מארבעים שנה.

הוריי גרו בדירה מצפון לתל אביב עד שיום אחד הם מצאו עשרים אלף דולר בשטרות שוויצריים בתיבת הדואר שלהם עם פתק בזו הלשון: “לארי ושירה, משרתי אל עליון”. עם הכסף הזה הם שכרו בית גדול ופתחו קבוצת בית. בהמשך הם קנו חלקת אדמה והקימו מרכז פעילות משיחית בין השדות החקלאיים ליד תל אביב. הם הקימו קהילה דוברת עברית ומלאה ברוח מבין הראשונות בארץ במרתף הבית. החדר שלי היה שתי קומות מעל המרתף.

אני

הזיכרונות הברורים הראשונים שלי הם מבית הספר היסודי. אני זוכרת שהמורה בכיתה ב הוציאה אותי מהכיתה והושיבה אותי לשולחן במסדרון כדי שאוכל להסביר לה למה התכוונתי כשסיפרתי לחבריי שנולדתי פעמיים. העברית הייתה שפה חדשה לכולם, כלומר, לא היו מילים המתארות נושאים רוחניים. לא הייתה דרך קלה לספר לה איך אפשר להיוולד מחדש.

0719 - Ari, Shira, Ayal, Shani in the desert

ארי ושירה במדבר עם שני ילדיהם הצעירים, אייל ושני.

 

העיר שלנו הייתה חילונית שמרנית. כלומר, התושבים מילאו את בתי הכנסת בחגים וכיבדו את קיומו של אלוהים. אבל גם היה בסדר לנהוג בשבת או להאמין בחייזרים. ככה התייחסו אליי החברים שלי שהבינו שאנחנו יהודים שמאמינים שישוע הוא המשיח המובטח. מבחינתם, האמנו במשהו מטורף, כמו חייזרים. הם לא הבינו אבל הם חיבבו אותנו וזה היה בסדר מבחינתם.

הבית שלנו תמיד היה מלא אנשים. בימי שישי בערב תמיד היה מישהו חדש שהתעניין באמונה ה”חדשה” המוזרה הזאת, שהאלוהים הנוצרי, ישוע, הוא איכשהו יהודי, ושאלוהים אינסופי יכול להתאים לגוף אנושי.

היו גם אנשים שנשארו אצלנו לילה – לפעמים שבוע, לפעמים חודשים ארוכים. הם היו דוברי אנגלית, בעיקר יהודים אמריקנים שעלו לארץ והיו זקוקים למקום להיות בו, ללמוד איך המערכת עובדת ולהתחיל להתנהל בכוחות עצמם. ההורים שלי היו פעילים מאוד משלב מאוד מוקדם של גוף המשיח בארץ, ולכן אני יכולה לומר בביטחון שכמעט כולם נעזרו בהוריי בשלב כלשהו.

ההורים שלי היו עסוקים בפעילות חלוצית שהשפיעה על אופיו של גוף המשיח בארץ, ואני הייתי חלוצה באומנות של התבגרות כיהודייה משיחית ילידת הארץ. אחי סבל במערכת החינוך הישראלית שעוד הייתה בראשית דרכה, מבלי להבין הרבה בדיסלקסיה ו-ADHD וגורמים במערכת החליטו שהוא בעל משכל נמוך. (כיום הוא מנהל חבר לננו-טכנולוגיה. רק אומרת).

0719 - Ramat Hasharon Congregation-1

השנים הראשונות של הקהילה שהקימו ארי ושירה ליד תל אביב. אחת מבין הקהילות דוברות העברית הראשונות בארץ.

0719 - Ramat Hasharon Congregation 2

עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת, הקהילה הייתה מלאה עד אפס מקום ואנשים ישבו בחצר.

 

עד קיץ 1988, הקהילה במרתף שלנו הייתה אחד התרחישים החיוניים ביותר באזור תל אביב. היא התפתחה, האספות היו מלאות והמשתתפים עמדו בחצר. ההורים שלי, שנולדו למשפחות של רופאים, מחברים וממציאים, לא היו יכולים להתעלם עוד מקשיי הלמידה של אחי. הם הציבו את המשפחה בעדיפות ראשונה, העבירו את הקהילה למנהיגות אחרת והטיסו את המשפחה לארצות הברית כדי להשיג עזרה לאחי.

עד אותו שלב למדתי רק בעברית. למדתי איך לקרוא ולכתוב באנגלית בקיץ כשעברנו לארצות הברית. הלכתי לכיתה ד עם רק חודשיים של קריאה וכתיבה באנגלית. מהר מאוד שכחתי את המבטא הישראלי שלי באנגלית ונשמעתי כמו כל אמריקנית אחרת. זה היה קשה בעיקר כי האמריקנים חשבו שהייתי צריכה להיות יותר אמריקנית בנוגע לנורמות תרבותיות. בשנתיים הראשונות שלי שמעתי לא פעם את המשפט “זה כבר צריך להיות ברור לך”. אני חושבת שביליתי לפחות חצי מההפסקות בעמידה ליד הגדר רק משום שזה “היה צריך להיות ברור לי”, אבל רק לעיתים רחוקות הבנתי במה טעיתי.

חזרנו לארץ בזמן כדי לחגוג את בר המצווה של אחי ובת המצווה שלי, שחלו באותה שנה. נאלצנו לדחות מעט את החגיגה בגלל הטילים של סדאם חוסיין על תל אביב במלחמת המפרץ. אינני יכולה לומר ששנות הנעורים היו קלות, אבל שרדנו. פגשתי את קובי בבית ספר לכתבי הקודש. התחתנו כעבור שנתיים ועברנו לארץ.

0719 - Kobi and Ari at Sela's Brit

ארי וקובי במסיבה לכבוד לידתו של הבן הראשון של שני וקובי.

0719 - Kobi preaching

קובי עבר לארץ בשנת 1999 עם נישואיו לשני, ולימד על ישראל באירופה, בצפון אמריקה, בדרום אמריקה ובאפריקה.

קובי

קובי נולד בדאלאס, טקסס. אביו, ג’יי, היה בלימודים לקראת דוקטורט בסמינר התיאולוגי של דאלאס. באותה תקופה הזהירו אותם מפני כל קשר עם האנשים המוזרים מארגון Christ for the Nations. כעבור שנים, ג’יי צחק מאוד כשבנו התחתן עם הנכדה של המייסדים.

רוב שנות ילדותו של קובי עברו עליו בסלמה שבאלבמה, שם הקים אביו את הקהילה הבין-גזעית הראשונה בעיר. החוויה לא הייתה קלה, אבל קובי למד לאהוב את האפרו-אמריקנים ולהזדהות איתם.

קובי למד בקולג’ וניגן בחצוצרה ג’ז ואחרי בית הספר ניגן תופים בלהקת רוק. דווקא כשהחלה הלהקה שלו להתפרסם  וחברת הבניין שלו התחילה להצליח, הוא נענה לקריאה ללמוד בקולג’ לכתבי הקודש. הוא מכר הכול כדי לשלם את שכר הלימוד. ההחלטה הזאת שינתה את ייעודו מהנחת אריחים על גגות ורצפות בשמש אלבמה הלוהטת, לשירות בשמש הלוהטת של המזרח התיכון.

למרות הכול, קובי הסתגל היטב לתרבות שבה הנשים חזקות והנימוסין מעטים – ההפך הגמור מהחינוך האמריקני הדרומי שלו.

הישראלים התרגלו לקובי מהר מאוד. לא היה לו שום תפקיד רשמי במנהיגות הקהילה, אבל אנשים ביקשו ממנו תפילה וייעוץ במצבים קשים. בדרך כלל, הנשים בקהילות פעילות יותר, אבל קובי השפיע על גברים סביבו להגיע לאספות התפילה שמתקיימות בימי ראשון מוקדם לפני העבודה ולדרוש את פני אלוהים. הוא גם פיתח צוות של אנשים נאמנים שנשארו אחרי האספה כדי להתפלל בשביל אנשים בצורך ולחולל ניסים. ומאחר שתמיד שיתפנו פעולה בהצלחה עם גופים שונים בארץ, גם קובי גויס פעמים רבות לפעילויות של ארגונים אחרים וניהל את הפרויקטים שלהם.

0719 - Sorko-Ram family

מיד עם סוף מלחמת המפרץ, אייל ושני חגגו בר מצווה ובת מצווה יחד.

 

מעוז ואני

לכל אורך ילדותי הייתי מעורבת בפעילות של מעוז בארץ. קודם שלחנו בדואר את הדיווח הישר מישראל, ועזרתי להכניס את המכתבים למעטפות ולשלוח אותם בדואר. ישבתי במשרד, הצטרפתי לנסיעות מטעם הפעילות, רקדתי באספות. כשהתבגרתי, עזרתי עם הגרפיקה ושרתי בצוות ההלל של הקהילה.

“מעוז” תמיד רצה להכריז את הבשורה לישראלים. הוריי עמדו על כך. מי שכיוון את הפעילות שלו לדוברי אנגלית מילא את האספות שלו מהר מאוד כי תמיד יש מבקרים רבים ומתנדבים המגיעים לארץ לשנה-שנתיים. אבל עשר שנים לאחר מכן, אפשר לראות שהאורחים השתנו אבל לא הייתה שום השפעה על האוכלוסייה בארץ. כשקובי ואני הקמנו את הפעילות שלנו, “ישוע ישראל”, בחרנו להתמקד בישראלים, בהתאם למה שתמיד ידעתי שחשוב. הגישה הזאת קשה אבל היא מניבה פרי.

הקמנו את “ישוע ישראל” בראשית שנות ה-2000 כש”מעוז ישראל” התמקד בהדפסת ספרים, בפעילויות קהילתיות, בכנסים כלל-ארציים לאחדות וכן הלאה. קובי ואני רצינו מאוד שמוזיקאים ישראלים צעירים יתפתחו במסגרת האספות השבועיות ומחוצה להן. המשפחה שלנו הלכה וגדלה ואנשים התחילו לבקש מאיתנו לספר איך גידלנו את הילדים שלנו ושירתנו את אלוהים בה בעת. לכן, שני התחומים העיקריים ש”ישוע ישראל” מתמקד בהם הם הלל ומשפחה. אבל אני חייבת לומר שההיבט המשמח ביותר של “ישוע ישראל” הוא מציאת אנשים שאוהבים את ישראל כמונו ושנהנים מהגישה הישראלית, הגסה והפחות רשמית שלנו לשירות המשיח.

פיתחנו את “ישוע ישראל” במשך כמעט עשרים שנה. כתבנו שירים, עזרנו לאנשים אחרים לכתוב והקלטנו כל שיר איכותי שמצאנו. עזרנו למשפחות במצבים קשים ועזרנו לאנשים לעבור את הניסיונות והקשיים שלהם. נסענו ופגשנו אנשים רבים וכמובן לקחנו את הילדים שלנו איתנו. גילינו שהילדים שלנו משפיעים לא פחות מקובי וממני במקומות שאנחנו מבקרים בהם. הילדים שלנו התפללו בעד גברים מבוגרים ואמרו עליהם דברים שונים, והגברים בכו. התפילות של הילדים שלנו נענו ואחרי כמה חודשים צצו עדויות על ריפוי ועל תינוקות שנולדו לזוגות עקרים. יותר מכול, אנשים קיבלו חזון לפתח מורשת למשפחה שלהם – מורשת שתאריך ימים, אם המשיח יתמהמה, למשך דורות רבים.

0719 - Ferguson family ministers 1

קובי ושני נוסעים פעמים רבות כדי לשרת עם ילדיהם. הם מאפשרים לילדיהם להתפלל בעד אנשים ולספר על החיים בארץ.

0719 - Ferguson family ministers 2

מעוז ואנחנו

השנים חלפו וצפיתי בהורים שלי מקימים ארגון שהשפיע מאוד על גוף המשיח בארץ ובאופן חשאי גם באזורים שונים במזרח התיכון. המחשבות שלי נדדו אל העתיד. צפיתי בארגונים בין לאומיים עם מיליונים רבים שבאים לארץ ומשקיעים כסף ללא כל תועלת בניסיון להקים את הפעילות שלהם כאן. הניסיון התפורר תוך שנה-שנתיים כי אין שום הצלחה ארוכת טווח בארץ בלי שיתוף פעולה מצד המאמינים בארץ וגיבוי בתפילה של המאמינים ברחבי העולם.

קובי ואני צפינו בהוריי עומדים בגלים של התנגדות ושורדים את האתגרים הנלווים להצלחה. הם בילו עשרות שנים בבניית ארגון איתן ויציב ורציתי שהעבודה הקשה שלהם תמשיך לשאת פרי גם בעוד עשרות שנים.

למען הכנות, אינני מכירה איש במשפחה המורחבת שלי שיצא לגמלאות. כולנו חדורי מטרה המניעה אותנו ואיננו מסוגלים לבלות את שארית שנותינו בכורסה בסלון. סבתי יצאה לגמלאות באופן רשמי רק אחרי גיל תשעים. המשמעות הייתה שהיא חיה מגמלת הזקנה שלה ועבדה מהבית. גם כשהיא עזבה את העולם הזה, עדיין המתינו לה ערימות של ספרים ודפים על השולחן.

ובכל זאת, הכתובים מדברים על תקופה שבה אנשים המשרתים את המשיח עוברים לתפקיד של סיוע לדור הצעיר (במדבר ח 26-24). ולכן, אחרי תפילה רבה, שיקול דעת והסכמה פה אחד של מנהיגות “מעוז ישראל”, צוות הזקנים והצוות של “ישוע ישראל” והשותפים שלנו, קובי ואני נמצאים בתקופת מעבר שבסיומה נהיה מנהיגיה של “מעוז ישראל”. בתהליך הזה נמזג את כל הפעילויות של “ישוע ישראל” ואת אנשי הצוות עם צוות “מעוז ישראל”. המשמעות היא שכרגע אתם חלק ממשפחה גדולה יותר של אנשים שאוהבים את ישראל ותומכים בה.

התהליך הזה עובר בקלות ונראה שכל הפרויקטים שלנו מתקדמים מהר יותר. פרויקט “אחוות האומנים” יכלול מעתה לא רק את פיתוח ההלל הישראלי אלא גם את פרויקט המוזיקה לילדים של “מעוז ישראל”, העוסק בפיתוח הכישרונות המוזיקליים של ילדים, בפיתוח קול ונגינה. היוזמה שלנו לחיזוק המשפחה Israel Family Initiative תחבור ל-IstandwithIsrael.com עם ועד כספים ומשאבים רבים יותר כדי לעזור באופן מיטבי למשפחות וליחידים בארץ הנתקלים בקשיים.

נמשיך לפתח הלל ישראלי וניסע למקומות רבים ככל האפשר כדי לשרת עם המשפחה שלנו יחד.

צוות “מעוז ישראל”/”ישוע ישראל” כולל כיום צוות של שישה עשר ישראלים ושל שישה סניפים באירלנד, קנדה, גרמניה, בריטניה, ברזיל וארצות הברית.

מעתה ואילך, נשמור אתכם על קשר כ”מעוז ישראל”. היו סמוכים ובטוחים שנמשיך לעסוק בדברים החשובים לכם ולנו.

אנחנו מרחיבים את אוהלינו ומצפים להמשיך אתכם יחד בהרפתקה הזאת עד שכל עם ישראל ייוושע!

0719 - Lahav Bat Mitzvah

עם ארי ושירה – הרי ירושלים, קובי ושני חוגגים בת מצווה לבתם להב.


רמת הגולן: חלק בהניסים של מלחמת יום כיפור

0719 - Israeli tanks on the Golan Heights

Photo: Gettyimages/David Rubinger

0719 - Zvi Greengoldסגן צביקה גרינגולד בן ה-21 היה בחופשה בקיבוצו בגליל המערבי. הוא בילה את היום בשקט בציון יום כיפור, היום המקודש בשנה. התאריך היה ה-6.10.73. רוב החיילים היו בחופשה.

פתאום הוא שמע רעש בלתי צפוי של מטוסי קרב ישראליים קורעים את השמיים מעל קיבוצו. הוא ידע שלא מדובר בתרגיל – לא ביום כיפור.

ישראל הייתה תחת מתקפת מלקחיים מפתיעה. המצרים חצו את תעלת סואץ בדרכם לדרום ארץ, והטנקים הסורים חצו את רמת הגולן בדרכם לכבוש את הגליל.

באותה תקופה, צביקה עוד לא היה מסופח לשום יחידה. הוא נסע בטרמפים מרחק של כמאה ועשרים קילומטרים לנפח שברמה. לצערו אמרו לו שהוא איננו יכול לעשות דבר, אולי רק לטפל בפצועים כי לא היה שום ציוד צבאי במצב מבצעי. הבסיס כבר היה מלא בפצועים. בזמן שטיפל בפצועים הוא הבחין בקצה הבסיס בשני טנקים מקולקלים של צה”ל מדגם “צנטוריון”.

הוא יצר קשר עם הפיקוד, אמר שיש לו כוח טנקים וביקש רשות להיכנס לקרב נגד הפולשים הסורים. הוא עזר לתקן את שני הטנקים, הרכיב צוות והם יצאו אל תוך הלילה. עד מהרה הוא נתקל בטנק סורי ממרחק של עשרים מטרים, פתח עליו באש והטנק עלה בלהבות.

הטנק התקלקל

הצנטוריון התקלקל מעוצמת המתקפה. הוא שלח אותו חזרה לבסיס עם אחד החיילים ונטל פיקוד על הטנק השני. הוא נע קדימה לבדו ולתדהמתו ראה באופק אורות רבים של כלים ממונעים.

צבא של טנקים ומשאיות סוריים נעו באין מפריע אל עבר הבסיס שלו. הסורים יצאו למתקפה עם שש מאות מתוך אלף ארבע מאות טנקים סוריים ואלף כלים ארטילריים. גרינגולד יצר קשר עם מפקדו, וזה שאל: “כמה אתם?”

גרינגולד ידע שהוא לא יכול להגיד שהוא לבדו כי הסורים מאזינים. הוא אמר: “מצבי לא טוב. אני לא יכול להגיד לך כמה”. למפקד של גרינגולד לא היה שום מושג כמה חיילים וטנקים יש ב”כוח צביקה”.

אבל צביקה היה לבדו. הטנק שלו ניזוק קשות. הוא תפס מחסה בחסות החשכה ונסע לאחור לאורך הטור, ירה מטווח קרוב מאוד וחמק מפגזי האויב, בעוד הוא מוליך את הסורים שולל וגורם להם להאמין שטנקים ישראליים רבים תוקפים אותם. הוא פגע בעוד עשרה טנקים של האויב והסורים התחילו לסגת.

המחלקה של כוח צביקה

במשך עשרים השעות הבאות, סגן צביקה נלחם, לפעמים לבדו ולפעמים עם טנקים אחרים, בגיחות לכל אורך קו החזית. שוב הוא מצא את עצמו לבדו ונתן לנהגו פקודות בלתי פוסקות לטפס בפראות למוצבים ולרדת חזרה במורדות ופתח באש ללא הפסקה, ואחר כך נסע ב”זיגזג” כדי ליצור רושם שהוא מחלקה או כוח גדול יותר.

האתגר הגדול ביותר שניצב בפני ישראל מלבד היתרון המספרי העצום של הסורים, היה ציוד ראיית הלילה המתוחכם שסיפקו להם הסובייטים. לישראל לא היו אמצעים כאלה. בנקודת משבר הוא חבר לעשרה טנקים ישראליים אחרים, אבל כמעט כולם נפגעו תוך זמן קצר, וגם בטנק ובמדים של צביקה אחזה אש. הוא זינק ראש החוצה מהטנק והרובאי אחריו. הנהג נהרג.

הוא תפס טנק נטוש אחר וחבר לכוח של שלושה עשר טנקים שהצליחו להדוף את הטור המשוריין הסורי, שהיו בו מאה טנקים וארבעים נגמ”שים. למרבה האירוניה, ייתכן שהיה אפשר למנוע מהסורים לפלוש לגולן באמצעות טקטיקה של הדיפה באמצעות יחידות טנקים קטנות. (http://bit.ly/zvikagreengold)

0719 - destroyed Israeli tank

טנק ישראלי הרוס. ישראל איבדה כאלף טנקים ברמת הגולן ובמדבר סיני במלחמת יום הכיפורים.

“לא היה לנו לאן לברוח”

“לא הייתה לנו שום אפשרות אחרת. לא היה לנו לאן לברוח”, סיפר. הוא המשיך להילחם וחיכה לתגבורת, בידיעה שהתחמושת והדלק אוזלים. כעבור שנים, הוא סיפר שהרגע שהיה לו עם שלושה עשר הטנקים האחרים היה חלק מהבנה רחבה יותר שהעם היהודי ניצב עם גבו אל הקיר. (http://bit.ly/yomkippurwargolanheights)

בזמן המתקפה על בסיס נפח האסטרטגי, הוא הגיע עם הטנק שלו למקומות מכריעים ברגעים מכריעים, גם נוכח סיכויים קלושים ביותר. הטנק שלו שוב החל לעלות באש, והוא נאלץ לעבור לטנק אחר. בזמן ההגנה על הבסיס, אחד ממפקדי הטנקים יצר קשר עם הפיקוד ואמר שאין בבסיס איש מלבד טנק אחד הנלחם כמו מטורף בין הגדרות.

הוא הצליח לעכב את הפלישה עד שהגיעו יחידות מילואים של טנקים לתגבורת. לפעמים הוא חשב לעצמו “שיפגעו בי כבר”. (http://bit.ly/arabisraeliconflictsyria)  מאוחר יותר סיפר גרינגולד  לתקשורת: “לא פחדתי למות. פחדתי מכישלון”. כלומר, הוא פחד שהצבא המצרי יכבוש את הארץ. אבל הוא המשיך לפגוע בטנקים הסורים ועשה כמיטב יכולתו כדי למנוע מהם לכבוש את הבסיס שלו. הוא החליף טנקים שש פעמים.

הסורים נסוגים מהמתקפה על בסיס נפח

כשהתחילה להגיע תגבורת, יצאו פקודות בקשר לכל יחידות צה”ל להסתער על הכוחות הסוריים ליד נפח ולהציל את הבסיס מפלישה. עד מהרה ספגו הסורים אש מכמה כיוונים. הם חשבו שמדובר במארב והתחילו לסגת. צביקה מדגיש שזה היה שלב מכריע לגבי רמת הגולן.

באחת ההפוגות הצליח צביקה בכאב רב לצאת מהטנק, מכוסה כוויות, פצעים ופיח. הוא התמוטט מתשישות והובהל לבית חולים אחרי שלושים שעות רצופות של אין ספור קרבות מסמרי שיער.

אבל בסיס נפח מעולם לא נפל לידי האויב. המאמצים של גרינגולד הספיקו כדי להכריע את הכף לגבי צפון הארץ.

צביקה גרינגולד זכה בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר מטעם מדינת ישראל. לזכותו נזקפה באופן אישי השמדתם של יותר משישים טנקים. הוא עדיין פעיל ומשפיע על כל חייל בחזית הישראלית.

ההיסטוריונים: כוח צביקה היה בעל חשיבות מכרעת

ההיסטוריונים בארץ מאשרים שפעולותיו של צביקה גרינגולד ברמת הגולן בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, היו בעלי חשיבות מכרעת להצלחת המלחמה. הכוח הקטן שלו, שכלל בזמנים שונים בין טנק אחד לשישה עשר, הצליח לבלום את התקדמות הסורים לאורך ציר הנפט, ועיכב את הפלישה עד שהגיעה תגבורת צה”ל לחזית והצטרפה לקרבות.

טקטיקת הגרילה שלו ויכולת הפגיעה הגבוהה שלו שכנעו את המפקדים הסוריים שהם נלחמים בכוח טנקים גדול בהרבה, ואפשרה לו להדוף חמש דיוויזיות מלאות של משוריינים סוריים, בדרך כלל בעזרת צנטוריון אחד או שניים.

0719 - destroyed Israeli tank

טור ארוך של נגמש”ים סוריים פגועים. ב-24.10, צה”ל כבש מחדש את מערב הגולן והפגיז את פרוורי דמשק. ארגון האומות המאוחדות תבע וקיבל הסכם מידי להפסקת אש.
Photo: Magnumphotos / Bruno Barbey

ישראל ניצלה בחסד

כל החטיבה של צביקה – כמאה ושבעים טנקים ושבעים כלים ארטילריים – הקריבה את עצמה שעות ספורות לאחר מכן, כי היא המשיכה להדוף את הסורים בחזית כנגד כל הסיכויים. חטיבה 188 חוסלה ומפקדה נהרג.

צביקה אמר: “יש חיים ויש מתים שעשו מעשים מופלאים שלעולם לא נדע עליהם. האנשים בחזית עשו מעשים יוצאי דופן ואני מחוויר לעומתם”.

מדהים לראות שוב ושוב מה יכול לעשות אדם אחד המסור כליל למשימתו. אולי הוא צאצא של אחד מהגיבורים של דוד המלך.

התערבות משמיים

למען האמת, היו ניסים רבים במלחמה שהנחילו לישראל את הניצחון. פחות ממאה טנקים מדגם צנטוריון ניצבו בפני חמש מאות טנקים סוריים בעמק הבכא ברמת הגולן. עד היום הרביעי, נותרו לישראל שלושה טנקים, לעומת מאה וחמישים טנקים של האויב.

פתאום הטנקים הסורים פנו לאחור ללא כל הסבר וחזרו לסוריה. הסיבה נותרה בגדר מסתורין עד שהמוסד חקר מפקד של הדיוויזיה התשיעית הסורית.

הוא נשאל למה הוא לא חיסל את שלושת הטנקים האחרונים, וענה לחוקר המוסד: “אני רוצה לראות אותך חוצה את קו הטילים כשאתה רואה לפניך שורה של מלאכים ויד לבנה בשמים שמסמנת לך לעצור – אתה היית ממשיך? אני עצרתי”. (http://bit.ly/yomkippurwarmiracle)

אולי המפקד המוסלמי המציא את הסיפור הזה. ואולי לא.

אלפיים שש מאות חמישים ושישה חיילי צה”ל איבדו את חייהם במלחמה הנוראה הזאת. עוד תשעת אלפים נפצעו. מעל מאה מטוסים ישראליים יורטו. עוד שבעה חיילים חוץ מצביקה קיבלו את עיטור הגבורה. אלוהים השיב את רמת הגולן לידי עמו, כפי שהבטיח.

אבל במחיר עצום.

ובכל זאת, חברי האומות המאוחדות – המוסד הגדול לשלום – ממשיכים להתעקש שישראל צריכה להחזיר את רמת הגולן לסורים. כלומר, כולם חוץ מהנשיא דונלד טראמפ. ואלוהים.

קראו חלק ראשון של הכתבה


המוזיקאים שלנו מתחרים ברמה בין לאומית!

0719 - Tanya and girls

טניה עם המתחרות שלנו

שותפים יקרים של “מעוז”, אירוע תרבותי חשוב מאוד התקיים בארץ בתאריכים 3-2.4.2019 – התחרות הקולית השנתית הרביעית לזכר המורה היהודי הגדול, מיכאל אלכסנדרוביץ’.

אחת המטרות העיקריות של התחרות היא לזהות כישרונות צעירים ולתמוך בהם. חבר השופטים כלל אנשי מקצועי, ביניהם זמרים ומלחינים ידועים מהארץ, מליטא, מרוסיה ומגרמניה.

בתחרות, שארכה יומיים, השתתפו מאה שלושים ושלושה זמרים מכל רחבי העולם וביצעו יצירות קלאסיות, עממיות ופופ. הצעיר מבין המבצעים היה בן חמש והמבוגר בן עשרים וחמש.

שלושה ילדים מתוכניות המוזיקה של “מעוז” לפיתוח מוזיקאים צעירים, ייצגו את ישראל בתחרות: אורן, נטליה וסטפני, כולם בני עשר.

אנחנו גאים מאוד לומר שכל שלושת המתחרים שלנו היו בין הזוכים בתחרות, וקיבלו פרסים על הביצוע הטוב ביותר בתחום שבו הופיעו.

ביום השני של התחרות נערך קונצרט גאלה של שלושים הביצועים הטובים ביותר, ושלושת הילדים שלנו הופיעו בצורה מבריקה והציגו את הכישרון האומנותי והקולי שניחנו בו.

אנחנו רוצים לברך את האומנים הצעירים היקרים שלנו, ולהודות לכל התומכים שלנו על התמיכה בפרויקט המוזיקה לילדים. הודות לכם, קם בארץ דור של אנשים שמהללים את אלוהים.

טניה קדין
מנהלת תוכנית המוזיקה לילדים.

0719 - Music Making For Kids 2

0719 - Music Making For Kids 3

 

פרויקט המוזיקה לילדים הוא אחת הדרכים שבהן “אחוות האומנים” גדלה ומפתחת את ההלל הישראלי בארץ. אנחנו מאמינים שאלוהים קרא לעם ישראל להיות עם של הלל המשפיע על ההלל ברחבי העולם. לכן, “אחוות האומנים” פועלת בדרכים האלה:

הכשרה

מלגות ושיעורים לכישרונות צעירים כדי לעזור להם לפתח את הכישרון שלהם.

0719 - Fellowship Of Artists - training

ליווי

קשר והדרכה לבגרות רוחנית ופיתוח אופי.

0719 - Fellowship Of Artists - mentoring

 

הזדמנויות

הקלטה בסטודיו ואפשרויות לשרת את אלוהים בארץ ובעולם.

0719 - Fellowship of Artists - opportunity

 

DONATE