ירחון מעוז ישראל – ספטמבר 2018

/ירחון מעוז ישראל – ספטמבר 2018
ירחון מעוז ישראל – ספטמבר 2018 2018-09-30T07:12:33+00:00

מחייה השפה העבריתחלק א

0918 - Eliezer Ben Yehuda

אליעזר בן יהודה (1858-1922)

נפלה בחלקי הזכות הגדולה להכיר את אהוד בן יהודה ולהתיידד איתו כשהתגוררתי בירושלים בראשית שנות ה-70. גם הכרתי את אחותו הצעירה, דולה. שניהם כבר היו בשנות השבעים לחייהם. הם היו שניים מתוך שלושת ילדיו של אליעזר בן יהודה ואשתו השנייה, חמדה. הסיפור על מפעל חייו של אביהם, משימה שהוא ביצע כנגד כל הסיכויים, הוא גם עוצר נשימה וגם מחמם לב. ספרים רבים נכתבו על הישגיו. המטרה שלי היא לתאר את המאבקים של המשפחה הזאת במאמץ שלהם להחיות את השפה העברית. סיפור המשפחה טומן בחובו עיקרון חשוב מאוד לחיים למי שנקרא להגשים דבר מה יוצא דופן. אציג את הסיפור המדהים הזה בסדרה על פני החודשים הבאים.

איזה איש צריך להיות כדי להחיות לבד את השפה שהייתה מתה מאז המאה השנייה לספירה?

אומנם נכון שבמאה ה-19 היו יהודים רבים שידעו לקרוא את התורה ואת הספרות הרבנית בעברית, או לפחות להבין את סידור התפילה, במיוחד במזרח אירופה. היהודים החרדים שרו את הטקסטים הקדומים, אבל בדרך כלל, בקושי הבינו אותם. בירושלים היו כמה יהודים ממוצא ספרדי, שאפילו ידעו לדבר מעט עברית, אבל עם אוצר מילים קדום ומוגבל, שחסרו בו כל המושגים המודרניים. איש לא חשב מעולם שהעברית תהיה שוב שפה חיה. שום יהודי לא הכיר אותה כשפת אם. מבחינות רבות, השפה מתה.

בשנות ה-80 של המאה ה-19, הגיעו לארץ כ-30,000 יהודים מכל קצוות העולם, והם דיברו בליל של שפות זרות. במילים פשוטות, בלי אליעזר בן יהודה, ספק שהשפה העברית הייתה קמה אי פעם לתחייה והופכת לשפה מדוברת. לכן, אליעזר בן יהודה מכונה “מחיה השפה העברית”.

אליעזר בן יהודה נולד בליטא בשנת 1858, והיה הצעיר במשפחתו. הוא למד את כתבי הקודש על ברכי אביו. הוא אהב לבלות עם אביו, והוא היה חריף שכל. בגיל ארבע הוא כבר ידע בעל-פה חלקים נרחבים של התורה, בתלמוד ובפרשנויות. אבל אביו היה חולה שחפת, ויום אחד, בזמן שלמדו יחד את התורה, הוא השתעל ופלט דם רב שכיסה את הדף שלמדו. מילותיו האחרונות היו: “אליעזר, בני, נקה את התורה! שמור על כבוד הספר הקדוש שלנו”.

0918 - ruins of a typical house in Luzhky
הריסות של בית טיפוסי בלוז’קי, ליטא, מקום הולדתו של אליעזר בן יהודה.

אחר כך נשלח הילד הרך לפנימיות דתיות, בזו אחר זו. בכל מקום שבו למד, הוא היה התלמיד המצטיין. באחד המוסדות, הרב החביב עליו העביר לו בסתר ספר נדיר (חילוני), מתורגם לעברית – “רובינזון קרוזו”. הספר הזה גרם לו להאמין שאפשר להחיות את השפה העברית. בזיכרונותיו הוא כתב שהוא התאהב בעברית כשפה חיה. האהבה הזאת הייתה אש גדולה ואוכלת שנחשול החיים איננו יכול לכבות, ואהבת העברית היא שהצילה אותו מהסכנה שארבה לו בצעד הבא של חייו החדשים.

הצעד הזה היה הרגע שבו נתן לו הרב החביב עליו שהעז לקרוא ספרות חילונית, ספר קצר על דקדוק עברי. כמובן, דודו היהודי החרדי שאיתו הוא גר, הזדעזע שאחיינו סוטה אל תחומים שאינם תרבות רבנית, ובזעמו הרב גירש את הנער בן ה-14 מביתו ואסר עליו לשוב.

0918 - Robinson Crusoe Book in Hebrew

רובינזון קרוזו, עותק מתוך עותקים ספורים שתורגמו לעברית במאה ה-19 – קריאה אסורה על יהודים דתיים.  (התמונה היא הגרסה המודרנית).

פגישה אקראית ששינתה את פני ההיסטוריה

אליעזר ההמום והשבור שוטט לאורך הלילה בעיר הקרובה, נכנס לבית כנסת ונרדם. איש עסקים יהודי, סולומון יונאס – חילוני יותר ממסורתי – ניגש אליו והזמינו לביתו. אליעזר נמשך מיד לספרייה שלו, אבל לא הצליח להבין מילה. האותיות היחידות שהכיר היו עברית. אפילו שפת אימו, יידיש, הייתה כתובה באותיות עבריות.

יונאס אימץ אותו לבן. הוא הבחין במוחו החריף, והמשפחה כולה עזרה לו להתכונן למבחן כניסה לבית ספר חילוני ואחר כך, לאוניברסיטה. בתו של יונאס, דבורה, גויסה ללמד אותו רוסית וצרפתית, שהיה צריך להכיר כדי להיכנס לבית ספר מטעם המדינה. בכוחות עצמו, הוא למד מתמטיקה וביולוגיה באמצעות קריאה בספרים בשפות החדשות שלמד. הוא הצטיין בבית הספר ותכנן להגיע לאוניברסיטה. אליעזר ודבורה שמרו על קשר באמצעות מכתבים. בעיני דבורה, הוא היה הנסיך שלה. אליעזר הפך לחילוני ואהב את ענקי הספרות ברוסית ובצרפתית. הוא לא התעניין עוד בענייני היהדות, אבל דבר אחד לא הניח לו – מאוחר יותר כתב שאהבתו לשפה העברית לא אפשרה לו להתרחק ממנה, גם כשהתרחק מכל דבר בעל אופי יהודי.

תנועה חדשה: לאומיות

עם האירועים החשובים שהציתו להבה בחזון שלו, נמנתה התנועה הלאומית העולה בקרב עמים שונים שרצו ארץ משלהם, למשל הבולגרים שמרדו בשליטיהם, באימפריה העותמאנית הטורקית. אליעזר חשב לעצמו שאם הבולגרים, שהם עם קלאסי ולא קדום, יכולים לדרוש לעצמם ולקבל מדינה משלהם, גם היהודים, עם הספר ויורשי ירושלים ההיסטורית, ראויים למדינה.

הוא כתב מה התרחש אצלו באמצע הלילה כשקרא את העיתונים, “והנה כמו ברק הבריק לפני עיני… וקול פנימי תמוה שמעתי קורא אליי: תחיית ישראל ולשונו על אדמת האבות!”

0918 - Solomon Jonas

סולומן יונאס, איש עסקים חילוני, שפגש במקרה את בן יהודה חסר הבית ו”אימץ” אותו אל משפחתו.

בשנת 1876 הוא קרא ספר ייחודי ומעורר מחלוקת מאת ג’ורג’ אליוט, הקורא למולדת לעם היהודי. ספר זה היה הגורם המכריע שגיבש את שליחותו בחיים. הוא החליט לעבור לפריז, ללמוד רפואה ולהתפרנס. הוא תכנן להתחתן עם דבורה ולעבור איתה להתגורר בירושלים.

איש אמון קתולי

בשנת 1878 התחיל אליעזר בלימודי רפואה בסורבון. הוא היה עני מרוד, אבל מצא עליית גג להשכרה ואכל ארוחה אחת ביום. את ימיו בילה בלימודים בספריות ברחבי פריז. באחד מביקוריו בספריה רוסית, הוא מצא ידיד חדש, עיתונאי רוסי-פולני קתולי, צ’צניקוב, שאימץ אותו ופתח בפניו את הדלת לאיגוד הספרות הצרפתי, והכיר בפניו ענקי ספרות כגון ויקטור הוגו.

הידידות הזאת הייתה נדירה בגלל ההיסטוריה הארוכה של עמדות אנטי-יהודיות מצד הכנסייה והאנטישמיות בחסות המדינות ברחבי אירופה. יהודים בדרך כלל התחברו עם יהודים, אבל צ’צ’ניקוב היה לידיד קרוב, ליווה אותו ברכישת מיומנות העיתונאות והעניק לו עבודות מזדמנות כדי לעזור לו להתקיים. מעניין ביותר לציין שצ’צ’ניקוב התחיל לעודד את החזון ואת החלום שלו לגבי מולדת יהודית.

העיתונאי שאל את ידידו: האם יש יהודים אחרים שרוצים תחייה לאומית? אליעזר ענה שכל היהודים מאמינים שכל היהודים ישובו לארצם עם שיבת המשיח, והוסיף שהיהודים המשכילים והנאורים [בעלי האמצעים לפעול] מתרחקים מהרוב.

אחר כך שאל אותו הפולני אם מישהו פעם כתב על שיבת ציון לאדמתה. אליעזר הסביר שהיה כתב עת עברי בשם “המגיד”.

“אם כן, אתה יודע לכתוב עברית? שאל העיתונאי. אליעזר הודה שהוא איננו בטוח לגבי רמת הכתיבה שלו, אבל העיתונאי הקתולי ענה לו שאם הוא יכול להתבטא בעברית, הוא יכול לכתוב מאמר, ואולי זאת הסיבה שהם הכירו זה את זה בתקופה הזאת, בעיר הזאת, שהיא מרכז הלאומנות הליברלית. אליעזר ניסה להתחמק, אבל צ’צ’ניקוב התפרץ בכעס ואמר שזוהי טיפשות ילדותית. הראשון שיש לו השראה, צריך להציג את הנושא ולפרסם אותו. הוא האיץ בו לפעול ולא להתווכח עוד.

אליעזר כתב את המאמר ושלח אותו ל”המגיד”, והמאמר נדחה. אליעזר העצוב גילה גם שבריאותו מתרופפת, והרגיש שהשלהבת הקטנה שניצתה, כובתה. הוא שקע בדיכאון וחשב על עצמו כעל עוד פריזאי שנכנע לעוני ולבריאות רופפת.

“אל תוותר!”

0918 - HaShahar newspaper

“”השחר”, כתב עת עברי שהדפיס את המאמר הראשון של בן יהודה, הקורא לארץ ולשפה לעם היהודי.

אבל צ’צ’ניקוב התרגז. הוא אמר לאליעזר שהוא איננו מפגין שמץ מהתקווה והעמידות המאפיינים את היהודים. הוא האיץ בו לא לוותר ולא להתייאש, ואמר שחייבת להיות הוצאה לאור אחרת בעברית שבה הוא יכול לפרסם את המאמר. ואכן הייתה. אליעזר שלח את המאמר לכתב העת הווינאי “השחר”, והמאמר שלו התקבל לפרסום.

שבועות ספורים לאחר מכן, צ’צ’ניקוב בא לבקר את ידידו ומצא אותו יורק דם. אליעזר כנראה פיתח שחפת שקרוב לוודאי נדבק בה שנים רבות קודם לכן, מאביו.

בביקור זה סיפר אליעזר לידידו שקיבל מכתב מהעורך של כתב העת “השחר” שבו הוא מודיע לו שהוא מרוצה מאוד מהמאמר ובטוח שאליעזר נועד לגדולות. אבל אליעזר בייאושו אמר: “מאוחר מדי”, “אני כבר יורק דם, סימן מובהק לשחפת”.

במקום סימפתיה כלפי ידידו, צ’צ’ניקוב התפרץ בזעם. ביקרת אצל הרופא? אתה בטוח שזה שחפת, ואתה בטוח שזה קטלני? העיתונאי הפולני לקח אותו לרופא שלו, וזה שלח אותו למומחה. הדיאגנוזה הייתה שנותרו לאליעזר שישה חודשים לחיות.

“שוב אמר אליעזר שזהו, הוא ודאי ימות, ושוב צ’צ’ניקוב התרגז. “אסור לך למות”, הודיע, והוסיף שתנועות שחרור רבות גוועו כי מייסדן לא דאג להמשיך לחיות.

הוא הזכיר לאליעזר את הברון אדמונד דה-רוטשילד, שעזר ליהודים נזקקים. אליעזר לא רצה לבקש עזרה, אבל העיתונאי פנה לרוטשילד, וזה שלח את אליעזר לבית החולים שלו בעיר אלג’יר החמה. אליעזר שב לאיתנו וכתב עוד מאמרים.

צ’צ’ניקוב בא לבקר אותו באלג’יר, ואליעזר קרא בפניו את מאמרו השלישי. במאמר זה הוא קרא ליהודים להחיות את השפה, להקנות אותה לבניהם ולא לבגוד בה. הוא כתב שאפשר להחיות את השפה רק בארץ שבה העברים הם הרוב, ולכן צריך להגדיל את מספר היהודים היושבים בארץ. הוא קרא לשארית העם לעלות לארץ האבות, להשיב חיים לאומה ולהחיות את השפה. “רק בשפה העברית יחיה ישראל בארצו”, כתב, והוסיף שזוהי הדרך היחידה לגאולה, ובלעדיה היהודים יאבדו לעולם.
צ’צ’ניקוב ענה: כמה חבל שאתה לא פולני קתולי! היית הופך לקדוש הצעיר ביותר של בני עמנו. אני מקווה שעמך יבין את דברי הנבואה שאתה מדבר. בדבריך אני שומע את ירמיהו ואת עמוס, את ישעיהו ואת יחזקאל. מעולם לא הייתה לי עמדה כלפי היהודים, אבל עכשיו אני יודע שזרע הנביאים עדיין חי. עמך יראה את הגאולה שעליה אתה מדבר, ואתה תהיה אחד מנביאי הגאולה.

אליעזר זכה בבן ברית חשוב אחר – פרץ סמולנסקין, העורך והמוציא לאור של כתב העת “השחר”. הוא הבחין בהיגיון ובהתלהבות שבהם כתב בן יהודה את מאמריו, ואחרי שצפה בזוועה בפרעות הנוראות ברוסיה, הוא הבין שהתשובה היחידה היא ארץ ושפה השייכות לעם היהודי.

עוד כשהיה בפריז, התכונן אליעזר לעבור לירושלים. הוא אמר שהוא איננו יכול לקרוא לעמו לשוב לארץ השממה שלהם בעודו יושב בפריז. צ’צ’ניקוב עודד אותו ואפילו נתן לו כסף לנסיעה לארץ הקודש.

למרבה העצב, אליעזר ידע שהוא חייב לסיים את הקשר שלו עם דבורה יונאס, אהבת חייו. הוא ידע שיש לו שחפת ועלול למות בכל זמן שהוא, וגרוע מזה, להעביר את המחלה לאשתו. ובכל מקרה, הוא ידע שהוא איננו יכול לכלכל אישה וילדים. הוא כתב מכתב לסולומון יונאס שבו הסביר שבמשך שנים רבות תכנן להתחתן עם דבורה, אבל הוא משחרר אותה בגלל מחלתו. הוא גם הסביר שהוא נוסע לירושלים, והוסיף שהוא איננו יודע מה יעשה כשיגיע לארץ הקודש, רק שהוא חייב להגיע לשם. הוא המשיך והסביר שאין לו שום ברירה אלא להפר את הבטחתו. הוא ביקש את סליחתו של יונאס והסביר שהוא איננו עושה זאת מתוך שפלות רוח, ולא הפסיק לאהוב אותה. להפך, הבהיר שהיא תמשיך לחיות בליבו, אבל אין לו דבר להציע לה. הוא יודע שהוא איננו יכול להציע לה בית ומשפחה, וגם לא נישואין ארוכים. הוא סיפר שהרופאים שלו אמרו לו שאם היא תתחתן איתו, היא תהיה קורבן למחלה הארורה שלו. הוא ביקש מסולומון שבטוב ליבו יפעל מטעמו וינסה לשכנע את בתו היקרה שמוטב לה לשכוח אותו (את אליעזר) ולמצוא לה איש אחר, ראוי יותר לאהבתה. אליעזר הבטיח שימשיך להתפלל לאושרה, וביקש שיבינו שמוטב לה בלעדיו.
הסיפור יימשך במהדורה של אוקטובר 2018.

**הסיפור מבוסס בעיקר על Fulfillment of Prophecy, The Life Story of Eliezer Ben Yehuda, 1858-1922. נכתב בידי אליעזר בן יהודה הנכד, שקיבל מידע מפורט מיד ראשונה מסבתו, חמדה בן יהודה.

DONATE

תודה רבה לתורמים ל"מעוז" על ההזדמנות להוציא לאור את הספר "עד שתחפץ האהבה" מאת פרנסין ריברס

0918 - Redeeming love

שמי ענת ברנר. כבר שתים עשרה שנים אני עובדת עם נפגעות סמים וזנות בתחנת המרכזית הישנה בתל אביב.

0918 - Redeeming Love book in Hebrewבמשך שש שנים, העמותה שלנו, “חיים בשפע” פועלת במרכז שנקרא “השטיח האדום”. הבנות המגיעות למרכז עוסקות בזנות, מכורות לסמים וחסרות בית. הן באות לאכול, להתקלח, לטפל בשיער ובציפורנים, לקבל בגדים נקיים ולישון. הן יודעות על האמונה ומאפשרות לנו להתפלל בשבילן באופן קבוע.

לפני כמה שנים, קראתי את הספר “עד שתחפץ האהבה” של פרנסין ריברס. הספר נגע בליבי עמוקות והמחיש לי את אהבת אלוהים, אהבתו הגואלת, המשחררת והבלתי מותנית, שהוא מרעיף עלינו בלי כל קשר לגודל החטא והסבל בחיינו.

לאחרונה תורגם הספר לעברית באמצעות “מעוז”. החלטתי לרכוש עותקים רבים כדי לחלק אותם באזור הפעילות שלנו. חילקתי אותם לכל הארגונים ההומניטריים הפועלים בקרב בנות בזנות, חילקתי אותם לבנות עצמן (אלה שיכולות לקרוא) ולכל מי שרוצה לשרת ולעזור. חילקתי את הספרים גם במרכזי שיקום, ואני מאמינה שהוא ייגע בלבבות וימחיש את אהבת אלוהים הגואלת והמושיעה. אין לי ספק שאהבת אלוהים לבנות האלה, היא הדרך שלהן לצאת ממעגל הזנות והסמים.

ענת ברנר
www.abundantlife.org.il


ספרים חדשים בעברית שיצאו לאור

“מיוחד אתה”

“סיפורו של הסופר הגדול”

“סיפורה של בת שבע”

“אל תקרא לי נוצרי”

“האסלאם ואמריקה – האסטרטגיה האסלאמית לכיבוש אמריקה”

כעת אנו עובדים על תרגום והוצאה לאור של שישה ספרים נוספים.

DONATE

נועהיהודייה חרדית הולכת אחרי ישוע

0918 - Noa - Immersion

מוטי כוהן (משמאל) ועידו בר משתתפים בטבילה של נועה (שם בדוי).

לפני כמה חודשים, ידידי הטוב עידו, מאמין חדש בקהילה שלנו, עמד להרצות בקורס שבו למד. בזמן ההרצאה, הוא החליט לספר על תהליך השחרור שעבר בקהילת “תפארת ישוע”. הוא לא הזכיר את השם “ישוע” אבל היה ברור שאנשים מהקהל יבקשו ממנו פרטים נוספים בסוף ההרצאה שלו.

נועה, אישה דתייה, ניגשה אליו אחרי ההרצאה והתחילה לשאול אותו שאלות על הקהילה ולמה התכוון ב”שחרור”. עידו סיפר לה בשמחה על חייו בישוע והזמן אותה לבוא לקהילה.

נועה באה ושמחה מאוד ללמוד על ישוע. היא אהבה את ההלל, השונה מאוד מהשירה החד-גונית הדתית בבית הכנסת המתנהל לפי מיטב המסורת. לאט לאט התחילה נועה להבין שהאמונה בישוע איננה “יבוא” אלא אמונה המושרשת היטב ביהדות, שכל המאמינים הראשונים היו יהודים ושהאמונה שלנו מבוססת על כתבי הקודש והברית החדשה – ספר שגם הוא נכתב בידי יהודים.

נועה השתלבה בקורס להכשרת תלמידים שאני מדריך, העוסק בעקרונות האמונה בישוע כגון הקורבן של ישוע, חזרה בתשובה, נבואות משיחיות בתנ”ך, חשיבות הלימוד בדבר אלוהים ולבסוף, חשיבות הטבילה במים.

עידו הצטרף לחלק מהשיעורים וגם עזר ללמד את נועה. הוא מאמין חדש יחסית, אבל ברור שיש לו מתנה לבישור ולהכשרת תלמידים. מבחינתי, זאת הייתה חוויה נהדרת לראות איש שרק לפני זמן קצר הפך לתלמיד של ישוע, מדריך מישהו לאמונה בישוע ומלמד אותו. חשוב להבין שבעיני הדתיים, תפילה היא חזרה על תפילות בסידור. ביהדות הדתית, תפילה היא מרכיב מרכזי וחשוב, אבל אין בה שום שיחה ספונטנית וקשר אישי עם אלוהים. כל תפילה ביהדות הדתית כתובה מראש, והיהדות קובעת מתי ואיך צריך להתפלל במשך היום.

בנות דתיות פטורות מחלק מהתפילות שגברים דתיים חייבים להתפלל במשך היום, אבל בכל בוקר, כשנועה קמה, היא התפללה “מודה אני”. אחרי כל ארוחה, היא אמרה את “תפילת מזומן”. יש עוד תפילות חובה קבועות מראש, חלקן יפות מאוד, אבל הן אינן זעקה ספונטנית מעומק הלב לאלוהים.

ב”תפארת ישוע” נועה נחשפה לסוג אחר של תפילות שהיא מעולם לא הכירה, כי היא תמיד קראה רק תפילות קבועות וכתובות מראש. נועה אהבה את צורת התפילה בקהילה שלנו, אבל לא הצליחה בהתחלה להתפלל באופן חופשי. כל זה השתנה במהלך אחת האספות שלנו. לקראת סוף הדרשה באותו יום, הקהילה כולה התחלקה לקבוצות קטנות כדי להתפלל על כמה נושאים, וגם להתפלל זה בעד זה. נועה הייתה באחת הקבוצות ושמחה לשמוע את התפילות האישיות והספונטניות של חברי הקבוצה שלה. כשהגיע תורה, היא פתחה את פיה, ובפעם הראשונה בחייה, התחילה להתפלל מתוך לב גואה ושופע באהבה. היא התמלאה שמחה שאלוהים נתן לה את היכולת להתפלל תפילה אישית מהלב!

0918 - Tiferet Yeshua

קהילת “תפארת ישוע” בתל אביב.

תודה לאלוהים, עוד ישראלית יודעת איך לפנות לשמיים!

בשבוע שעבר נסענו לנהר הירדן ושם, נועה נטבלה במים. היא התרגשה מאוד. עידו בא איתנו וכן עוד שתי מכוניות מלאות עדים. היה חשוב שעידו יטביל את נועה איתי, כי הוא הדריך אותה למשיח. הסברנו לנועה שבזמן הטבילה, אנחנו מזדהים עם ישוע, ומסמלים את מות האדם הישן עם תאוותיו וחטאיו. ברגע שאנחנו יוצאים מהמים, אנחנו מזדהים עם תחיית ישוע מהמתים (רומים ו, 6) ומתחילים לחיות בכוח רוח הקודש, חיים חדשים (רומים ו, 4).

נועה הכריזה שהיא מקדישה את חייה למשיח ישראל, ישוע. היא הודתה לאלוהים על ישועתה החדשה ונכנסה למים. אותו רגע היה קדוש ומלא עוצמה, והרגשנו היטב את קרבת רוח הקודש בטבילה. אלוהים מילא אותנו בשמחה, אות לשמחתו ש”בת ציון” הזאת החליטה ללכת בדרכיו. שרנו והתפללנו יחד וחזרנו לתל אביב בשמחה גדולה ובשלום בליבנו.

DONATE

כנס האגודה היהודית המשיחית באמריקה, 2018חשיבות הכנס לגביי

0918 - Israeli Delegation to MJAA 2018

המשלחת הישראלית

0918 - Yoni & Danaאנחנו נשואים כמעט שנה וגרים ליד חיפה. שנינו בני 28 ועובדים כמורים לאנגלית. כחודשיים לפני הטיסה שלנו לארצות הברית, הבנו שדנה בהיריון וחשבנו לבטל את הטיסה, מתוך דאגה לשלום התינוק. התפללנו והחלטנו לנסוע בכל זאת, וההחלטה הזאת הייתה לנו לברכה רבה.

נולדתי במשפחה משיחית באזור חיפה, יוני התחיל להאמין אחריי. יוני עדיין מאמין חדש, ובא מרקע אתאיסטי מאוד, ולכן פקפק בחשיבות הכנס ובמשמעותו.

אבל ידענו שאלוהים שולח אותנו בגלל סיבה מיוחדת ושאנחנו צריכים לנסוע לכנס בגישה חיובית. החוויה הכללית של הכנס הייתה מדהימה ועוררה רגשות עמוקים, הודות לאהבה העזה שהמשתתפים הרעיפו על הקבוצה מישראל.

פגשנו את ראסל, מנהיג קהילה מארצות הברית, שהתיידד עם יוני במשחק כדור עף. היו לנו שיחות ארוכות על גוף המשיח בארץ, על החיים בארץ באופן כללי. הוא התרגש מאוד על כל מה ששמע, ולמחרת אמר שהוא התפלל בשבילנו כל הלילה, והתחיל לבכות. הוא בכה במשך זמן רב. כשהלכנו, הוא בירך אותנו, התפלל בשבילנו וביקש להצטלם איתנו, להראות לקהילה שלו.

בסך הכול, הכנס היה מדהים. רוח של אהבה, נתינה, שיתוף, הקשבה ודגש מיוחד על אהבה לישראל ולאנשים שגרים בה. שמחנו מאוד להיות שם (עוד יותר בערב ישראל), והרגשנו את קרבת אלוהים ואת הברכה על כל דובר, כל פעילות ואפילו על כל ארוחה.

הצוות המקומי, והצוות באגודה של היהודים המשיחיים באמריקה, גרמה לנו להרגיש שייכים ומקובלים. האמונה של יוני התחזקה מאוד, והוא מצא תשובות לשאלות רבות. למרות דאגותיו, הוא קיבל אל ליבו מעל ומעבר לציפיות שלו, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה פיזית. רכשתי הבנה עמוקה של המשמעות של העם היהודי לישועת עמי העולם, כי בישראל יש הרגשה שהיהדות מובנת מאליה, ואין לה שום משמעות אוניברסלית.

אנחנו רוצים להודות מקרב ליבנו לתורמים הנדיבים, שללא עזרתם, הנסיעה המדהימה הזאת לא הייתה יוצאת אל הפועל. רכשנו ידידים קרובים בקבוצה מישראל ופגשנו ידידים מארצות אחרות.

אנחנו ממליצים למאמינים ישראלים רבים ככל האפשר להשתתף בחוויה המחזקת הזאת. בשם ישוע אנחנו מודים לתורמים המדהימים ומברכים אותם על אחת החוויות המדהימות בחיינו!

יוני ודנה מאילין

0918 - Ari Sorko-Ram at the MJAA 2018

 

0918 - Emilyהנסיעה המיוחדת הזאת לארצות הברית הייתה ברכה מרגשת ומדהימה בשבילי.

נסעתי אל הכנס מיד אחרי שסיימתי צבא. אנשים שמעולם לא פגשו אותנו (את הקבוצה) קודם, הרעיפו עלינו אהבה, נתנו לנו כבוד והתפללו בשבילנו, רק כי אנחנו מישראל.

האהבה שלהם גרמה לי להבין שחשוב להתפלל גם בשבילם וגם בשביל הכנס ובשביל כל האנשים שתרמו כדי שנוכל להגיע ולקבל ברכה רבה במשך שבועיים קצרים.

אני רוצה לשלוח תודה גדולה לכל התורמים על אהבתם ועל נאמנותם לישוע ולישראל.

אמילי מנפל

 

0918 - MJAA 2018

DONATE