ירחון מעוז ישראל – אוקטובר 2018

/ירחון מעוז ישראל – אוקטובר 2018
ירחון מעוז ישראל – אוקטובר 2018 2018-09-30T07:01:35+00:00

על הר הזיתים למדתי להתפלל תפילה מתוך אמונה

1018 - Shira and Gumbeh

גאמבה, השי-צו שלנו בן שלוש שנים, ואנחנו אוהבים אותו מאוד. הוא נראה ממש כפי שנראה מימי לפני 50 שנה

בששת החודשים הראשונים שלי בארץ גרתי על הר הזיתים, בבית שהיה שייך לידיד משפחה, שומר גן הקבר. למרבה העצב, הוא נהרג במלחמת ששת הימים, ארבעה חודשים בלבד לפני שהגעתי לירושלים.

בכל בוקר התעוררתי ופתחתי את התריסים של החלון הגדול שצפה היישר אל מסגד על עומר. זה היה כמו חלום. היה לי קשה להאמין שאני נמצאת שם, על הר הזיתים, רק כמה מאות מטרים מהמקום שבו יעמוד ישוע כשישוב.

בשנת 1967, האוכלוסייה הערבית עדיין הייתה המומה מהקריסה הבלתי צפויה של הכוחות הירדניים שתקפו את ישראל. במקום הניצחון המוסלמי שהכול ציפו לו, צה”ל הביס את ירדן, מצרים וסוריה, וכבש חזרה את המולדת הקדומה שלו בירושלים, יהודה ושומרון, עזה, רמת הגולן ומדבר סיני, הכול בשישה ימים בלבד.

שמתי לב שהערבים נהגו במכוניותיהם המעטות בזהירות ובנימוס, כדי לא להרגיז שום נהג ישראלי. יכולתי ללכת בביטחון מוחלט בכל רחבי הר הזיתים, שהיה מיושב באוכלוסייה ערבית. זה היה אז. הלכתי צפונה לכיוון הר הצופים, שהוא המשך של הר הזיתים. הלכתי ברחבי בית חולים הדסה, שהיה עיי חורבות מאז 1948, כשירדן כבשה את הגדה המזרחית ואת מזרח ירושלים. הירדנים הרסו כל מה שהיה שייך לאוכלוסייה היהודית שישבה במקום לפני 1948.
אהבתי לצפות מההר אל עבר ים המלח ומעבר לו, למואב. הנוף תמיד היה עוצר נשימה – ירושלים ישבה על הפסגות שהפרידו בין הצד המערבי רווי המים בדרך לים התיכון, לבין מדבר יהודה השומם והחרב ממזרח.

האמינו או לא, הבאתי איתי מארצות הברית את הכלב שלי, מימי. הוא היה כל כך מתוק שקברניט הטיסה ב”אלאיטליה”, הזמין אותי ואת מימי לשבת במחלקה הראשונה, והתעקש שהכלב שלי ישב על המושב לידי.

1018 - Shira and Mimi in Jerusalem

מימי, לפני 50 שנה, בירושלים. לא רואים את הפנים שלו. מעניין אם זאת אשמתו או אשמת הצלם.

מימי ואני שוטטנו בהר הזיתים וצילמנו. פעם קשרתי את מימי לעמוד, כי כל ההר היה ריק מאנשים, ורציתי ששתי הידיים שלי יהיו חופשיות לאחוז במצלמה.

אחרי זמן קצר, חזרתי לקחת אותו ולא מצאתי אותו. רצתי הלוך ושוב בכל האזור, אבל לא ראיתי איש. הכלב נעלם.

ישבתי על ההר והתחלתי לבכות בלי הפסקה. אמרתי: “אלוהים, מימי הוא החבר היחיד שלי כאן. הוא כל מה שיש לי בארץ החדשה הזאת. אני לא מכירה כאן איש, הכלב שלי חשוב לי מאוד. אלוהים, מישהו גנב את הכלב שלי…” הלב שלי נשבר.

פתאום נעמדתי על רגליי ואמרתי לעצמי: “אני אאמין באלוהים ואמצא את הכלב שלי”. התחלתי להתפלל ולהגיד, בשם ישוע, אלוהים, אני מבקשת שתמצא את הכלב שלי. אני יודעת שאתה יודע איפה הוא, ואני מכריזה בשמך שאתה תוביל אותי לכלב שלי”.

התבוננתי סביבי ולא ראיתי איש. התחלתי לרדת בהר לכיוון העיר העתיקה והתפללתי מכל ליבי, והכרזתי באמונה שאלוהים ישיב לי את הכלב שלי. לאחר מרחק קצר, ראיתי נער הולך כמה בתים לפניי. צעקתי והוא פנה לאחור. ניגשתי אליו ורציתי לשאול אם הוא ראה את הכלב שלי, אבל לא ידעתי מילה בערבית, וגם לא בעברית.

נופפתי בזרועותיי והתחלתי להגיד “האו, האו, האו”. הוא התבונן בי לרגע. אחר כך הוא סימן לי בידו ללכת בעקבותיו. הוא הוביל אותי בסמטאות לכיוון הזה ולכיוון ההוא, כיוונים שהתפתלו סביב שכונה צפופה שלא ידעתי שהייתה קיימת. הכרזתי על ניצחון בכל מאודי. לבסוף הוא הצביע על דלת והלך.

דפקתי על הדלת. לא הייתה תשובה. המשכתי לדפוק על הדלת, ואישה לבושה בגלימה ערבית מסורתית פתחה את הדלת. אמרתי “האו, האו האו” ועשיתי סימן כאילו אני נושאת בזרועותיי בעל חיים קטן. האישה הנידה בראשונה כאילו היא איננה יכולה להבין. המשכתי: “האו, האו האו”. האמנתי בכל ליבי, ולא הייתה לי שום כוונה ללכת משם בלי תשובה לתפילותיי.
לבסוף היא נעלמה לרגע והנה, מימי! חייכתי אליה ובלי לחכות לתגובה, הסתלקתי משם עם הכלב שלי.

באותו רגע הרגשתי שאלוהים לימד אותי שיעור שמעולם לא שכחתי. שמעתי אותו מדבר אל ליבי: “אילו המשכת לשבת על הר ולבכות, להתייפח וליילל, לא היית מקבלת את הכלב שלך חזרה. כשנעמדת על רגליך, הצגת את משאלתך באמונה ובקול, ואחר כך התחלת לפעול, הדרכתי אותך חזרה למימי”.

ומימי המשיך לחיות בירושלים עד גיל מופלג.

תתחילו לפעול! אמונה ומעשים אפיינו את חיי לכל אורך שנות הפעילות שלנו בארץ.

DONATE

אליעזר בן יהודהמחייה השפה העבריתחלק ב: איש חזון

Ben Yehuda and his wife Devora in 1882, soon after their arrival in Jerusalem.

בן יהודה ואשתו דבורה בשנת 1882, זמן קצר לאחר שהגיעו לירושלים

כשאליעזר בן יהודה החליט בשנת 1881 לעזוב את אירופה ולעבור לירושלים, לא היה איש בארץ וגם לא בעולם כולו, ששפת האם שלו הייתה עברית. העברית המדוברת לא הייתה קיימת, רק מילים שקראו מהמקרא ומהספרות הרבנית. אבל אליעזר בן יהודה התאהב בשפה העברית. זאת ועוד, הוא ראה בה כלי ליצור מחדש עם יהודי מאוחד שישוב למולדתו הקדומה. מפליא שהוא היה היחיד בעולם שהבין את הקשר בין השפה לבין הארץ. הוא תכנן להתחתן עם דבורה יונאס, בת למשפחה אמידה, שחיה באותה תקופה ברוסיה ואימצה אותו באופן לא רשמי כשהיה יתום בן 14. לצערו הרב, חלומותיו התנפצו בגיל 23 כשגילה שיש לו שחפת. הוא כתב לסלומון, אביה של דבורה, ואמר לו שהוא איננו יכול להתחתן עם בתו כי הרופא אמר שנותרו לו רק שישה חודשים לחיות. הוא החליט שהוא חייב לעבור לירושלים ולסיים את ימיו שם.

כשקיבל סלומון את המכתב, רווח לו מאוד. כולם אהבו מאוד את אליעזר והוא היה חלק מהמשפחה, אבל הוא לא רצה שבתו תתחתן עם איש חולה ותיסע איתו לארץ רחוקה ושוממה.

אבל כשסלומון הודיע לדבורה על תוכן המכתב, היא לא הסכימה לוותר. היא הודיעה להוריה שהיא מתחתנת עם אליעזר! היא חיכתה שבע שנים להתחתן איתו ודבר לא יעצור בעדה עכשיו. אימה, רבקה, לא ידעה את נפשה. איך היא יכולה לתת לבתה לצאת לארץ שוממה עם אדם גווע?

דבורה יצאה לדרך בלי דרכון

למרבה הפלא, אביה של דבורה הסכים. הוא הבין את האהבה שהיא רחשה לאיש, והחליט לאפשר לה ללכת. זאת הייתה משפחה יוצאת דופן בהחלט. בני המשפחה ארגנו מפגש בין דבורה לבין אליעזר בווינה שבוע לפני שיצא לירושלים, ותוך יומיים היא הוברחה מרוסיה בלי דרכון. אליעזר לא ידע את נפשו מרוב אושר. הוא כתב ביומנו שלא המחלה ולא חיים של צער פגעו ברצונה להיות שותפה לחייו. חייהם הפכו לאחד, והמשפחה העברית הראשונה בתקופה המודרנית, נוצרה.
אליעזר ורבקה נפגשו בווינה, והוא סיפר לה על הכיוון השונה של חייו בהשפעת צ’צ’ניקוב, ידידו הקתולי שהפך את האידאליסט הצעיר לפעיל פוליטי. כעת, כשהוא משוכנע באמת חזונו, הוא מוכן לכתוב ולפרסם את השקפותיו, הכול בשפה העברית שהוא עדיין למד.

עברית בלבד

הוא סיפר לאשתו לעתיד: “דבורה, את תהיי האימא העברייה הראשונה בכמעט אלפיים שנה. הילד שלנו יהיה הילד הראשון במאות שנים שיבוא לעולם ולא ישמע דבר מלבד צליליה היפים של שפתנו הקדומה”.

ואחר כך הוא הציג בפניה את המציאות. הוא הציג בפניה כמה תנאים כדי שמשימת חייו תצליח. “אני חייב לבקש ממך, דבורה יקרה, שמעתה ואילך תדברי אך ורק עברית. אנחנו חייבים להציב דוגמה לעמנו, לאלה שיבואו אחרינו. העברית תקום לתחייה! היא חייבת להיות יותר משפה ספרותית. אנחנו חייבים לנהל את הבית שלנו בעברית, לגדל את ילדינו בעברית, להתעלס בעברית – ואם נריב ונתווכח, גם את זה נעשה בעברית”. ודבורה ענתה: “אבל יקירי, אינני יודעת עברית כלל”. והוא התעקש – “עד שתדעי עברית, תשתקי בעברית”. עוד באותו רגע, כשעוד היו באירופה, הוא התחיל ללמד אותה מילים בעברית. הנה “עץ”, וזה “חלון”, “רחוב” ו”עששית”.

הדרך לירושלים

בסתיו 1881 יצא הזוג הצעיר, בלוויית צ’צ’ניקוב, ידידו הפולני של אליעזר, למצרים, ומצא רב שיחתן אותם.

הם הגיעו לירושלים, עיר שמנתה 25,000 איש, שיותר ממחציתם יהודים. בני הזוג היו המומים מהזוהמה והעליבות של העיר. תעלות ביוב פתוחות וסירחון מכל עבר. והם היו חסרי פרוטה. אבל דבורה הייתה אדם יוצא דופן, כמו בעלה. הלהט של הנביאים דבק בה. כעת היא אשתו של אליעזר, ועד מהרה היא תגשים את רצון אהובה. היא תהיה לאם העברייה הראשונה בזמן המודרני. יהיו לה ילדים רבים, והם יהיו הילדים הראשונים בכמעט אלפיים שנה שידברו עברית כשפת אם!

עוד מפגש פלאי

Dov Frumkin, editor of "Havatzelet" (The Lily) in Jerusalem who offered a job to Ben Yehuda.

דוב פרומקין, עורך העיתון “חבצלת” בירושלים, שהציע משרה לבן יהודה.

חלק מהמאמרים שאליעזר כתב בעברית עוד כשהיה באירופה, פורסמו בעיתון ירושלמי. המוציא לאור, דוב פרומקין ובני משפחתו, ציפו לאליעזר ולאשתו. באופן מקרי, פרומקין סיפר לאליעזר שהוא נוסע לשישה חודשים כדי למכור מנויים לעיתון שלו, והציע לו משרה כעוזר עורך. הוא הציע לו משכורת השווה לכמעט חמישה דולרים בחודש.

מזלו של אליעזר שפר והוא האמין שהוא יכול לפרנס את עצמו ואת אשתו, ולפתוח בקריירה עיתונאית. הוא אמר שהוא קיבל את השופר כדי להשמיע את תרועת החופש, והכריז על מלחמה לכבוש מחדש את אדמת הארץ ושפתה. מטרה זאת הפכה למפעל חייו.

מיד הבין אליעזר שהמכשול העיקרי למטרותיו הוא הניכור הקיצוני בין הקבוצות הקטנות של היהודים החרדים בירושלים. הוא החליט לקחת על עצמו לאחד אותם כדי להגשים את המטרות הגדולות האלה. לשם כך, עליו להיות דתי בעצמו!

אליעזר ודבורה הופכים לחרדים

בינם לבין עצמם, בני הזוג הודו שהמסורות היהודיות מיושנות ואחרות אינן קשורות בכלל לתורה או ליהדות, אבל שניהם קיבלו על עצמם עול תורה, והקפידו על מנהגי הכשרות, השבת והחגים, הלכו לבית הכנסת ושמרו מסורת. אליעזר בן יהודה הצמיח פאות וזקן ארוך, התפלל בכל בוקר עם טלית ותפילין, ולימד שהדת היא גורם המאחד את היהודים באשר הם. הוא היה מוכן לעשות הכול כדי לאחד את היהודים בירושלים.

למרבה הצער, החרדים ראו באליעזר בן יהודה עובד אלילים ואויב העם היהודי, כי הוא חילל את שפת המקרא והשתמש בה בחיי היומיום. הם לא יכלו להעלות על הדעת להשתמש בשפה הזאת כדי לומר “תוריד את האשפה”. והם הפכו לאויביו הנחרצים והעזים של אליעזר כל ימי חייו.

אבל משפחת בן יהודה עברה לביתה המושכר הראשון. הבית פנה אל הכותל, אבל בני המשפחה נאלצו לחצות שבע חצרות מלאות אשפה ופסולת כדי להגיע אליו. וכדי להגיע לחדריהם, הם טיפסו על סולם חבלים.

לבד בירושלים

לאליעזר ודבורה היו ידידים מעטים בירושלים. היה זוג שניהל ארגון צדקה מאנגליה, מיכאל פינס ואשתו, והם התיידדו עם אליעזר ודבורה. הם חונכו על ברכי הדת (אבל לא באופן קיצוני) ולכן הבינו מספיק עברית כדי לנהל קשר. הארבעה הסכימו ביניהם לדבר זה עם זה רק עברית. לבן יהודה, איש החזון, היה הערב הזה ראשית התחייה של העברית כשפה מדוברת בארץ האבות.

אבל הוא היה צריך לדעת שמעסיקו החסידי, דוב פרומקין, שנא את בני הזוג פינס כי הם היו חלק מזרם אנטי-חסידי. על דבורה נאסר לגמרי לדבר בכל שפה אחרת, והיא הייתה בודדה רוב הזמן. היא בילתה את זמנה בתרגול של מילים ומשפטים שאליעזר כתב לה. היא חיכתה שישוב הביתה בלילה מהעבודה כדי לזכות בעוד שיעור עברית.

העדה היהודית בירושלים מנתה 16,000 איש, אבל כולם היו מפורדים זה מזה. כל קבוצה קטנה דיברה בלשון הארץ ממנה באה, מבודדת מהאחרות. הרבנים האשכנזים השונים (מאירופה) סלדו מהיהודים הספרדים (מארצות האסלאם) וכל קהילה דיברה בשפתה.

The old city of Jerusalem in 1890

העיר העתיקה בירושלים בשנת 1890.

רוטשילד מתעקש שבבתי הספר שלו ידברו צרפתית

הברון אדמונד דה-רוטשילד היה הפילנטרופ הגדול ביותר של היישוב היהודי לפני קום המדינה. באמצעות מפעל הצדקה שלו, האליאנס, הוא רכש רכוש למתיישבים ליד יפו, העניק לאיכרים כרמים ומפעלים לייצור יין מגפנים מצרפת, ובנה בית ספר בכל יישוב. אבל מבחינתו, התחייה הלאומית של השפה העברית הייתה חלום באספמיה. כל המחשבה על המוני יהודים העולים לארץ, היה בעיניו דמיונית לגמרי. הוא היה מוכן לסייע לעניים בארץ הקודש, אבל הברון הצרפתי תבע שהשפה העיקרית בכל בתי הספר שלו תהיה צרפתית. הוא ראה בשפה העברית שפה מתה.
אליעזר כתב מאמר חריף, קריאה למלחמה באליאנס של הברון, והציג את הברון כאויב מסוכן של התחייה הלאומית בארץ ישראל. כן, האליאנס היה בהחלט רעיון מעשי, שכן רוטשילד רצה להכין את הסטודנטים האלה לתפקד בכל מקום בעולם.

החזון

אבל החזון של אליעזר היה אחר: תחיית הארץ והשפה של העם היהודי. כעבור שנים, הוא כתב שנראה מתולדות העמים שהאנשים המציאותיים אינם יכולים להנהיג כראוי, ורק בעלי החלומות, אלה שאינם מביאים את העובדות בחשבון, יכולים לחצות את הגבול הבלתי נתפס של המציאות כדי ליצור מציאות טובה יותר לאומה.
לבן יהודה היה חלום והייתה אהבה. זה כל מה שהיה לו.

המשך בירחון הבא.

מקורות: Fulfillment of Prophecy, Eliezer Ben Yehuda, by Eliezer Ben Yehuda (grandson) 2008; Tongue of the Prophets, The Life Story of Eliezer Ben Yehuda by Robert St. John 1952; https://goo.gl/MVmMUK; https://goo.gl/8r29uN

DONATE

האמת על ישראל מגיעה לברזיל

1018 - Ari blesses the church in Brazil

מיניסטריאו אינטרנציונל דה רסטאורקאו, מנאוס, השליח והרועה רנה טרה נובה

יצאתי משער הטיסות הנכנסות בשדה התעופה הבינלאומי בסן פאולו, ברזיל. את פניי קיבל ידיד ותיק ונאמן, לואיס, שעובד עם “מעוז” כבר שנים רבות. הוא אומנם מנהל בית ספר ויש לו אחריות רבה, אבל הוא מקדיש מזמנו בנדיבות כדי לברך את ישראל באמצעות “מעוז”. הוא סיפר לי על שקהילות רבות ברחבי ברזיל מתרגשות לקראת בואי.

מאוחר יותר הצטרף אלינו אנדרסון בארטו, המנהל יוצא הדופן שלנו בברזיל, ושוחחנו על מטרות הביקור. אחר כך, אנדרסון ואני עלינו על טיסה לעיר סלוודור.

הלכנו מעיר לעיר ומקהילה לקהילה, ומצאנו גורם אחד משותף לכולן. כולן רואות את ישראל באור חיובי, וכולן היו אסירות תודה על כך שמישהו מישראל הגיע כדי לספק להם סיבה מהכתובים לתמוך בישראל. נדהמתי מהמספר הרב של הצעירים בכל אספה.

1018 - Brazil - Star of David

עוד אירוע מבורך אירע בשתי אספות שונות. כשסיימתי ללמד, אנשים רבים באו כדי להיוושע. אם הגעתי רק מהסיבה הזאת, היה שווה. בשתי קהילות היו עשרות אלפי חברים. התעודדתי מאוד לראות אותם מחבקים את ישראל באמצעות מידע והתרגשות חדשים.

התחנה האחרונה שלנו הייתה בעיר מנואס, המונה 2.5 מיליון תושבים ונמצאת באמצע יערות האמזונס.
השליח והרועה, רנה טרה נובה, קיבל אותנו כמו בני משפחה, ופתח בפנינו את קהילתו. סיפרנו לקהילה על רחשי ליבו של אלוהים כלפי עם ישראל הבאים לידי ביטוי בלימוד הכתובים, חסד אלוהים ופעולת רוח הקודש.

1018 - Ari with Anderson and Apostle Renee Terra Nova

משמאל: המנהל שלנו בברזיל אנדרסון בארטו, ארי סורקו-רם, השליח רנה טרה נובה.

ההיענות הייתה חיובית מאוד והאספות שודרו בשידור חי בכל רחבי ברזיל. השפענו על מאות אלפי אנשים באמצעות האינטרנט.

אנדרסון ואני ישבנו יחד וחיכינו לטיסה האחרונה שלנו הביתה, כל אחד לעירו. התחוור לכל אחד מאיתנו שהעם הבריזלאי פותח את ליבו לישראל ושבקרוב נהיה עדים להזדמנויות רבות חדשות שייפתחו לשתי הארצות שלנו לפעול יחד ולקדם את תוכניות אלוהים לישראל ולברזיל.

Igreja Batista Siao, Pastor Ishmail, Bahai

איגרחה בטיסטיה סיאו, רועה הקהילה ישמעאיל, בהאי.

Igeja Batista Caminho das Arvores, Salvador , Bishop Atila Brandao.

איגרחה בטיסטה קמינהו דס ארוורס, דלבדור, הבישוף אטילה ברנדאו.

DONATE

אות הזמניםשישים ילדים מ-25 קהילות משיחיות ברחבי הארץ!

1018 - Music Making For Kids group pic

אלוהים חנן את הילדים בקהילות המשיחיות בארץ בכישרונות מוזיקליים מדהימים. התחלנו בתוכנית המוזיקה לילדים, אבל מעולם לא חלמנו שנראה את הכישרונות והמיומנות שאיתם פורצים הילדים קדימה בקהילות שלנו ברחבי הארץ. זהו אכן אות מאלוהים שקם דור חדש של ילדים מאמינים שיהללו את אלוהים בכל מיני כלים וקולות יפים. והשותפים שלנו במעוז הפכו את התופעה הזאת לאפשרית. כיום משתתפים בתוכנית 60 ילדים. תודה!

יאיר

1018 - Yair - Music Making For Kids

שמי יאיר, אני בן 11 ואני מנגן בכינור ובפסנתר וגם שר. בקהילה שלנו אני מדריך את צוות ההלל של הילדים, ואני גם חלק מצוות ההלל של הנוער, שם אני מנגן בפסנתר ושר. צוות ההלל של הילדים מונה ארבעה חברים – תופים, בס, פסנתר וזמרים. קבוצת הנוער שלנו מונה שבעה – תופים, בס, גיטרה, פסנתר, כינור, חליל, סקסוקפון וקולות. אחותי שרה ומנגנת בכינור.

אני חושב שאלוהים חנן אותי במתנה הזאת כי הוא רוצה שאדריך אנשים בכלל וגם אדריך לא מאמינים לאמונה. אני חושב שכשאנשים שאינם מאמינים באלוהים, שומעים את ההלל ואת השבח, רוח הקודש יכולה למלא אותם באמונה והם יכולים להתחיל להאמין.
אני רוצה להלל את אלוהים ולשבח אותו כמו המלך דוד. החלום האחר שלי הוא להיות טייס, ואני גם רוצה להמציא דברים, כדי לעזור.

אני חלק מתוכנית המוזיקה לילדים כבר ארבע שנים. התוכנית עוזרת לי להתקדם בלימודים. כשאגדל, אני בהחלט רוצה להשתמש במוזיקה לתפארת אלוהים.

אליחן

1018 - Elichen - Music Making For Kids

שמי אליחן, אני בת 14, חיה בחיפה ומנגנת בכינור כבר 8 שנים.

אני מנגנת בתזמורת הקונסרבטוריון, בצוות ההלל לנוער בקהילה ולפעמים בצוות הראשי כשאני מחליפה את אחותי. אני גם מנגנת בתזמורת הארצית לילדים בני 15-10 (אחר כך אפשר להגיע לפילהרמונית).

בעתיד אני רוצה ללמד מוזיקה, וגם להשתתף בצוות ההלל. אני רוצה להיות בכל מקום שבו אני יכולה להלל, לעזור ולהוסיף למשיחת הרוח באמצעות הכישרון שלי.

כשאנחנו מופיעים ברסיטלים של “מעוז”, הקהל משיחי, כמוני. כל אחד לומד מוזיקה ואולי חושב על העתיד שאני חושבת עליו. זה מעודד אותי ומזכיר לי שאינני היחידה שמאמינה בישוע ומנגנת על כלי, יש אחרים כמוני שנהנים מזה ורוצים לנגן.

המוזיקה שלי כרגע היא הדרך הטובה ביותר שבה אני יכולה להודות לאלוהים על הכישרון הזה. אם אמשיך להשקיע בו, אוכל להעלות לאלוהים זבחי תודה טובים יותר ולהודות לו כפי שעוד לא הודיתי לו. הוא נתן לי משהו שלא כל אחד מקבל. אני רוצה להביא שמחה ומשיחה לאנשים ששומעים אותי מנגנת, כדי שידעו שאלוהים תמיד קרוב ושהוא קיים.

אבא של יאיר ואליחן

יש לנו שישה ילדים, רובם מנגנים בכלים מוזיקליים, ושנים באופן מקצועי.

לפני כמה שנים, בננו הבכור (כיום בן 22)  ומנהיגי ההלל בקהילה שלנו, עברו למקום אחר. נשארנו כמעט בלי צוות. שאלנו את בננו: “רמי, אתה רוצה לעזור לנו? אין לנו ממי לבקש”. הוא אמר שינסה.

ראינו כמה קשה לו, אבל הוא השקיע בזה. הארבעה-חמישה האחרים שכבר היו בצוות, היו מבוגרים ממנו בהרבה, אבל הבנו שאלוהים עוזר לו, והם הקשיבו לו, והיום יש לנו צוות מצוין.

היום אנחנו רואים את הדור הבא מתפתח, וביניהם יש צעירים מוכשרים רבים המצטרפים לצוות ההלל.

כשילדים שומעים שהם יקבלו מלגה כי הם מצטיינים, המוטיבציה שלהם גדלה. כשהתוכנית לילדים התחילה, קיבלנו ברכה משמיים. אנחנו מלאי תודה. יש בה ברכה על ברכה על ברכה.

נטע

1018 - Neta with her mom

שמי נטע, אני בת 8 ומנגנת בצ’לו.

החלום שלי הוא להאמין באלוהים ולנגן בשבילו ככל האפשר, כי זאת התחושה הנהדרת ביותר שיש. אני רוצה להיות חלק מצוות הלל.

אני חושבת שאלוהים נתן לי את הכישרון הזה כי כשאני מנגנת, אני שומעת את אלוהים מדבר אל ליבי. יש לי שמיעה אבסולוטית. כך אני יכולה לשמוע שיר ולנגן אותו בלי לראות את האקורדים או תווים. אני חושבת שמוזיקה היא דרך נפלאה להלל את אלוהים, כי היא נוגעת בליבו של אלוהים. משמח אותו לראות ולשמוע איך ילדי אלוהים נקשרים לאלוהים.

ההשתתפות בתוכנית המוזיקה לילדים תעזור לי לפגוש ילדים אחרים המאמינים בישוע, הנהנים לנגן לו ולהלל אותו יחד.

אימא של נטע

נטע התחילה לדבר בגיל מאוחר מאוד, והייתה ילדה סגורה מאוד. אבל היא מאוד אהבה לצייר ולצבוע, גם בבית וגם בהלל. בציורים שלה ראיתי משהו מאוד רוחני, כאילו היא חווה את פעולת רוח הקודש. היא ציירה רוח, זרמי מים, גשם… היום כשהיא מנגנת, זה מה שהיא עושה – כאילו היא מנגנת את מה שרוח הקודש מראה לה בתוכה, וזה זורם החוצה.

כשהיא מנגנת שירי הלל, אני רואה בה ניצוץ. כאילו היא מגיעה למקום הנכון בשבילה.

1018 - Music Making for Kids program children

1018 - Music Making for Kids program chidlren

1018 - Music Making for Kids children with Ari

DONATE