ירחון מעוז ישראל – נובמבר 2018

/ירחון מעוז ישראל – נובמבר 2018
ירחון מעוז ישראל – נובמבר 2018 2018-10-31T08:08:06+00:00

מחייה השפה העבריתחלק ג: הילד העברי הראשון

משנת 1880 מנהיגי ביל”ו היו החלוצים הראשונים לארץ הקודש. משמאל: יעקב שרטוק, שבנו, משה שרת, היה לנשיא השני של מדינת ישראל. מימין: זאב ולדימיר דובנוב. במרכז: אליעזר בן יהודה.

אליעזר בן יהודה היה אחד האנשים המיוחדים שנולדו לעם היהודי אי פעם. הוא היה איש חזון קיצוני, לקסיקוגרף גאוני בזכות עצמו, חלם על הלא קיים והייתה לו יכולת יוצאת דופן לארגן אנשים ולהשפיע עליהם לעשות את הבלתי אפשרי. כל אלה למרות היותו אדם חולה מאוד שעבד 19 שעות ביממה במשך כ-40 שנה. זהו האיש שאלוהי ישראל השתמש בו כדי להקים לתחייה את השפה המתה ולמלא תפקיד מכריע באיסוף העצמות היבשות של העם המפוזר ברחבי העולם.

בשנת 1881, בידיעה שנותרו לו רק שישה חודשים לחיות בגלל שחפת, יצאו הוא ודבורה, כלתו לעתיד, מאירופה לארץ הקודש. פניהם היו מועדות לירושלים, שם תכנן להגשים את שליחותו. היה לו חזון של נביא והוא הבין שהעברית לעולם לא תהפוך לשפה לאומית אם לא תתרחש תחייה לאומית. באותה מידה, הוא גם הבין שלא תתרחש תחייה לאומית בלי שפה לאומית.

דבורה הייתה אדם מדהים לא פחות. היא הקדישה את חייה להגשמת חזונו של בעלה. היא הגיעה לארצה החדשה כשבפיה מילים מעטות בלבד שלמדה במסע עם בעלה לארץ ישראל. השליחות הגדולה שהיא קיבלה על עצמה והייתה שותפה לה עם בעלה, הייתה להקים את המשפחה הראשונה בעולם הדוברת עברית.

אליעזר חלם על משפחה – המשפחה שלו – עם ילדים רבים, שכולם דוברי עברית כשפת אם. דבורה הרתה חודשים ספורים לאחר שהגיעו לירושלים. המשימה הראשונה שלה הייתה ללמוד עברית בעצמה, כי היא כרתה ברית עם אליעזר שהיא תדבר אך ורק עברית איתו, עם ידידיה ועם ילדיה שעוד לא נולדו. אסור היה לה לומר שום מילה בשפה אחרת.

ללמוד עברית בלי ספרים

המציאות הכתה על פניה. דבורה למדה עברית במשך שעות רבות ביום – בעצמה. לא היו לה ספרי לימוד. לא היו לה ידידים שאיתם תוכל לדבר עברית. גם לא בעל שילמד אותה את השפה, מלבד בלילות, אחרי שחזר תשוש מעבודתו כעורך מחליף של כתב העת הקטן של דוב פרומקין – “חבצלת”.

הקושי הגדול ביותר היה העוני המשווע. לעתים קרובות הם התקשו לקנות קמח כדי לאפות כיכר לחם, ופעמים רבות, לחם היה עיקר מזונם.

כשלושה חודשים אחרי שהגיעו, נקש אורח על דלת ביתם. שמו היה נסים בכר. הוא היה מנהל בית הספר הצרפתי לבנים מטעם אליאנס, שהתנהל בחסות הברון העשיר דה-רוטשילד. נסים פעל בסתירה מוחלטת להוראותיו של רוטשילד לא ללמד עברית בבתי הספר שלו בארץ הקודש, וביקש מאליעזר ללמד עברית בבית ספרו. הוא הסביר שהוא מסכים עם החזון של אליעזר לגבי תחייה לאומית, והבין את הקשר בין העם, הארץ והשפה.

בכר אמר לאליעזר שהוא לא קיבל שום תקציב לתפקיד, אבל הוא מוכן לקצץ מעט מהמשכורות של שני מורים אחרים כדי לשלם לאליעזר. שוב, איש החזון השתכר פרוטות, אבל התלהבותו העזה ללמד את התלמידים “עברית בעברית”, גברה על רצונו בכסף. “עברית בעברית” הייתה שיטת הלימוד הייחודית של אליעזר. מהיום הראשון, הוא דיבר בכיתה אך ורק עברית. השיעורים שלו היו מוצלחים מאוד וחלק מתלמידיו הראשונים היו למנהיגים בעיצוב העתיד של העם החדש.

החרדים מכריזים על חרם

אבל היו לאליעזר קשיים אחרים. השנאה של שכניו הדתיים שכינו אותו “כופר” המשיכה להתעצם. הם ראו בדחף שלו להפוך את העברית לשפה עממית ואפילו ללמד את הילדים עברית, התקפה על הדת היהודית ועל אורח חייהם. איש לא התקרב אליו כשביקר בבית הכנסת. הם היו יהודים אשכנזים שקישרו בין תקומת העם לבין ביאת המשיח. הם הכריזו על חרם דתי על בית הספר אליאנס ועל כל מי שייכנס בשעריו.

בינתיים, דבורה המשיכה במאבקה היומיומי ללמוד עברית כדי שתוכל לדבר עם תינוקה שעמד להיוולד. היא חייתה בבדידות מתמדת. היו נשים שרצו להתיידד איתה, אבל הן לא דיברו עברית. אליעזר עמד על כך שהיא לא תדבר בשום שפה אחרת. היא המשיכה להיאבק. ייתכן שהקושי הגדול ביותר שלה היה שהאיש שהיא אהבה היה מושא שנאתם של תושבי ירושלים.

בשנת 1882 הצליח דוד סלמן לבונטין לרכוש מידי התורכים  כ-3.5 קילומטרים רבועים של אדמות ליד יפו. על האדמות האלה קם היישוב היהודי הראשון בארץ הקודש – ראשון לציון.

הקבוצה החלוצית הראשונה

בכל זאת, המאמרים של אליעזר בן יהודה בכתב העת הקטן, צברו אוהדים על רקע הפרעות ברוסיה. בערב פסח בשנת 1882 הגיעו כ-15 חלוצים צעירים, ביניהם נערה אחת, מהפרעות המחרידות ברוסיה והארצות השכנות. הם הלכו ברחוב, צועקים וקוראים בשמו כדי למצוא את ביתו.

הם קראו את המאמרים שלו ב”כתב העת מירושלים”, שבהם הוא ביקש מהם לשוב אל ארץ אבותיהם, ולכן הם חזרו. הם קראו לעצמם “ביל”ו”, ראשי תיבות של “בית יעקב, לכו ונלכה”. הם היו צעירים בעלי השכלה, והחליטו ללכת בעקבות החזון. “אליעזר, אנחנו מוכנים לעשות הכול – בבקשה תנהיג אותנו, תגיד לנו מה לעשות”. חלק מהצעירים האלה כבר דיברו עברית שלמדו ברוסיה.

אליעזר עבר לירושלים רק שנה קודם לכן, אבל הוא עזר להם להתיישב באזורים שונים ברחבי הארץ, ושלח את חלקם ללמוד בבית הספר החקלאי. הם היו הראשונים שבראשונים, והיו לנחמה ולשמחה רבה לבן יהודה. כל ילד ישראלי היום יודע על הבילויים.

התורכים מונעים עלייה יהודית

צעירים יהודים רבים יותר ויותר התחילו להגיע לנמל יפו. הערבים התחילו להתלונן, כפי שאליעזר צפה. תוך שבועות ספורים הוציאו התורכים צו שאוסר על יהודים להגר לפלשתינה. הם הוציאו את הצו בט’ באב, אותו יום היסטורי גורלי שבו שני בתי המקדש נחרבו בידי אויבי ישראל.

הערבים מהאזורים השכנים נהרו לארץ בחופשיות כדי לעבוד בכל מקום שבו התיישבו העולים היהודים ובנו תשתית, והרוב היהודי בארץ הקודש התחיל להצטמצם.

בכל זאת, היהודים הצליחו להסתנן לארץ הקודש, רבים בעזרת שוחד. יזם יהודי בשם דוד זלמן לבונטין הצליח לקנות כ-3.5 קילומטרים מרובעים של שטח במרחק של כ-15 קילומטרים מיפו. הוא הזמין את הצעירים הבילויים להצטרף. יחד הם הקימו את ההתיישבות הראשונה בארץ וכינו אותה “ראשון לציון”.

אחר כך מיהרה הקבוצה לירושלים כדי להודיע את הידיעה המשמחת לאליעזר בן יהודה ולחגוג את האירוע הגדול. באותו ערב, נולד עוד מישהו “ראשון” – דבורה ילדה את “הילד העברי הראשון” והם קראו לו “בן ציון”. בעיני אליעזר, איש החזון, שני האירועים האלה היו אות ברור לכך שאלוהים מאיר את פניו אל הארץ.

איור של ראשון לציון מהשנים 1913-1906. היישוב כמעט התמוטט בגלל כישלון חקלאי ומקורות מים דלים. הפילנתרופ היהודי הברון ג’יימס רוטשילד נחלץ לעזרת היישוב וסיפק טכניקות חקלאיות ובארות מים.

הציפייה שבן ציון ידבר עברית

הזמן עבר, והילד העברי הראשון מזה 1900 שנה, היה ילד בריא ויפה. הוריו שמרו עליו היטב כדי שלעולם לא ישמע שום מילה בשום שפה מלבד בעברית, בעיקר מאביו ומאימו. הוא היה ילד ערני וחיוני, חברותי ושמח לקראת הידידים של הוריו, שקיבלו את ההוראה לדבר אליו אך ורק בעברית. מעל הילד ריחפה רק עננה אחת קטנה. הוא היה בן שלוש ועוד לא דיבר מילה אחת. דבורה ידעה שבמשפחה שלה, רוב הילדים התחילו לדבר לפני שהיו בני שנה.

היא תהתה אם אליעזר התחיל לדבר בגיל מאוחר, או אם היה אילם. היא דאגה כי ידידיהם התחילו להאשים אותם בכך שהילד איננו מדבר. הם הזכירו לאליעזר שעברית היא שפה מתה. אחד מידידיו הקרובים, מיכאל פינס, הפציר באליעזר ללמד את בן ציון שפה חיה, כמו רוסית. לטענתו, הילד תמיד יוכל ללמוד עברית כשיתבגר. הוא הסביר לאליעזר שלימוד עברית טוב למבוגרים ואפילו לתלמידים בבית הספר, “כפי שהוכחת בשיעורים שלך ב’אליאנס’. אבל לא לתינוקות!”

דאגת הידידים ליכולת השכלית של הילד

פינס הסכים עם החזון של בן יהודה לאומה דוברת עברית. והוא סיפר שהוא ויהודים רבים יותר ויותר בארץ הקודש, לומדים לדבר עברית. אבל איכשהו, תושבי ירושלים הגיעו למסקנה שהילד זקוק להזדמנות ללמוד שפה ידועה, כדי שלא יהיה לבור.

הילד הגיע כמעט לגיל ארבע, ולא דיבר מילה. אבל אליעזר צעק על ידידו: “שיהיה בור!” מאוחר יותר הוא דיבר עם דבורה: “את לא מבינה? אנחנו עורכים עם הילד שלנו ניסוי גדול וחשוב. אני משוכנע מאוד שנצליח. ואם לא אצליח, אני מבטיח לך שלא אתבייש להודות בציבור שנכשלתי ושהעברית היא שפה מתה שלא ראוי לגמול בה ילדים. ובכל זאת, אני משוכנע שהיכולת שלו לדבר ולחשוב, לא תיפול מזו של ילדים שנולדו בירושלים או במוסקבה, ושהוא יהיה לא פחות חכם. בקרוב, בקרוב מאוד, הוא יתחיל לדבר, ומילותיו יהיו לנו לצרי – כמו דברי הנביאים מקדם. ואת, דבורה, תהיי הגיבורה, האם העברייה הראשונה מאז חורבן ירושלים בידי טיטוס”.

בן ציון, נולד ב-31.7.1882. הילד העברי הראשון. מאוחר יותר הוא שינה את שמו לאיתמר בן אב”י.

אליעזר תופס את אשתו שרה ברוסית

זמן קצר לאחר מכן, נסע אליעזר לראשון לציון כדי לפגוש כמה מתלמידיו ולמכור מינויים לכתב העת. באותה עת היה מר פינס בביקור אצל דבורה ואמר “ילדים הופכים לקורבן בגלל חטאי הוריהם”. דבורה נפגעה עמוקות, חיבקה את ילדה והתייפחה. היא חשבה על ילדותה ברוסיה, ובלי לחשוב, הדמעות זלגו על לחייה ובלי לשים לב, היא התחילה לשיר לו שיר ערש ברוסית.

רצה הגורל ובדיוק באותו רגע נכנס אליעזר הביתה ומצא את אשתו שרה לבן ציון שיר ברוסית. הוא רתח מזעם והתחיל לצעוק. דבורה הייתה מבולבלת ולא יכלה לענות. היא בכתה חרישית. בן ציון רצה לבוא לעזרתה וצעק “אבא, אבא, לא!”

הוריו נדהמו, ואחר כך פרצו בצעקות שמחה. הילד שלהם מדבר! והמילים הראשונות שלו היו בעברית. למרות החרם הרבני על קשר עם המשפחה, המוני אנשים מכל רחבי ירושלים באו לראות את ילד הפלא, הילד הראשון בעולם שדיבר אך ורק עברית.

מילים בעברית שהמציא בן ציון

מאותו יום ואילך, הוא לא הפסיק לדבר. הוא היה מלא שאלות, ושאל: “מה זה? מה זה?” אליעזר נאלץ להמציא מילים חדשות שלא היו קיימות בעברית. בן ציון הבין את ההיגיון של השפה, ועד מהרה יצר מילים משלו. כשאחיו ושלוש אחיותיו נולדו, בזה אחר זה, בן ציון הפך למורה שלהם, והטביע מילים שאביו שמח מאוד לצרף לרשימת המילים החדשות שהתפרסמו בטור השבועי שלו בכתב העת.

ההצלחות של הילדים היו דוגמאות נפלאות לחלוצים ביישובים החדשים, שלימדו את ילדיהם עברית למרות הקשיים הרבים, ולמרות חוסר במילים רבות.

מות הכלב של בן ציון

יום אחד, בן ציון מצא כלב משוטט ואמר לאביו שזהו “כלב עברי”. בן ציון ביקש מאביו להחזיק בכלב שכן הוא מאוד זקוק לו ואיתו יוכל לשוחח מלבד אביו ואימו. יום אחד נשלח הילד בן החמש עם כלבו לדואר כדי לשגר מכתב.

הוא תעה בדרכו ונתקל בקבוצה של ילדים חרדים. הוא התחיל לברוח וקרא לכלבו: “מהיר, בוא!” הילדים חשבו שהוא קורא לכלב “מאיר”, שם רבם. הם הרגו את הכלב והיכו את בן ציון עד אובדן הכרה. הכלב העברי הראשון מת בשל תחיית האומה.

אחר כך נולד למשפחה בן שני. אליעזר נאלץ ללוות כסף כדי לשלם למוהל. סוף סוף נחה דעתו שהעברית תמיד תהיה שפת האם של בן ציון, ולכן הוא אפשר לו ללמוד בבית הספר של רוטשילד עם ילדים אחרים, וללמוד גם צרפתית ותורכית. כלומר, עד ששמע את בנו שר שירים לאומניים בצרפתית…  מיד אחר כך עבר בן ציון ללמוד בביתו.

המכשולים שהציבו התורכים

אליעזר היה העורך השותף של כתב העת הקטן “חבצלת” במשך השנה הראשונה שלו בעבודה, אבל הוא רצה מאוד להיות עורך עיתון משלו, שיהיה יפה כמו העיתון היומי הפריזאי, “לה פיגרו”. ברור היה לו שיידרש זמן עד שזה יקרה, אבל הוא היה מוכן לחכות.

המכשול הראשון שניצב בדרכו היה הביורוקרטיה הקשה של התורכים. הם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן להעניק לבן יהודה רישיון לפתוח עיתון משלו בשפה העברית. אחר כך שפר מזלו, ואליעזר פגש רב ספרדי שהגיש בקשה לרישיון זמן קצר לפני כן ולא השתמש בו. הרב היה מוכן להשכיר אותו לאליעזר בתמורה ל-2.5 דולרים, והעיתונאי היזם מצא ידיד אחר שהלווה לו את הכסף. היה זה הפתח של אליעזר לפרסם עיתון אמיתי בירושלים. במשך השנים, הוא הפך לכלי התקשורת העיקרי למתיישבים החדשים בארץ, והוא היה כולו בעברית.

אבל בן יהודה היה הבעלים והעורך היחיד של העיתון, והפך לעני יותר מאי פעם, עני מרוד. משפחתו הלכה וגדלה, אבל הוא תמיד הזין קודם כול את העיתון. לא היו לו מספיק מנויים כדי להרוויח. אבל העיתון היה חלק מהחלום להחיות את העברית בקרב העם היהודי. זאת ועוד, הוא עורר עניין בקרב היהודים הנרדפים, במיוחד ברוסיה, ועודד אותם לעלות לארץ אבותיהם.

חייב למצוא פתרון

דבורה נחלשה מחוסר תזונה, וחלתה. לעיתים קרובות היא השתעלה והיה לה חום. בשנה השישית, היא התחילה לירוק דם. היא נדבקה בשחפת מבעלה. הרופאים הציעו לה לנסוע לראשון לציון בגלל מזג האוויר החם, והיא שהתה שם שלושה חודשים. מצבה השתפר, אבל גם אליעזר התחיל לירוק דם. דבורה הציעה לבן יהודה לצאת למסע לרוסיה כדי להתפרנס, לפגוש את האנשים המעוניינים לעלות לארץ, ולמכור עוד מנויים לעיתון. למרבה המזל, ידידו הטוב (עדיין), מר פינס, הסכים לערוך את העיתון בזמן היעדרו של בן יהודה, אבל לפני שאליעזר יצא, הוא אמר לאשתו: “הישבעי לי בכל הקדוש שבהיעדרי, תמשיכי לאסור על הילדים לשמוע דבר מלבד עברית”. היא הבטיחה.

המשך יבוא בגיליון ינואר 2019.

מקורות:
Fulfillment of Prophecy, Eliezer Ben Yehuda, by Eliezer Ben Yehuda (grandson) 2008; Tongue of the Prophets, The Life Story of Eliezer Ben Yehuda by Robert St. John 1952; https://goo.gl/MVmMUK; https://goo.gl/8r29uN
DONATE

תקווה לעם הערבי

פטימה (מימין) והמלווה שלה

הסיפור הזה ממחיש כמה קשה להפיץ את הבשורה במקומות שבהם שולט האסלאם.

הכרזת הבשורה לפלסטינים היא תמיד משימה מסכנת חיים. מהסיבה הזאת, אנחנו ב”מעוז” אומרים מעט מאוד על מה שאלוהים מחולל בגדה המערבית ובעזה, אבל תפילותיכם למען העם הנדכא הזה יניבו תוצאות. אלוהים עונה על תפילותינו, וכשאתם מתפללים בעד ישראל, זכרו להתפלל גם בעד הצאן של שכנינו הערבים. הסיפור שלהלן כתוב בידי אחד השותפים שלנו.

פאטימה היא סטודנטית בת 21 המתגוררת באחד הכפרים בגדה המערבית. משפחתה אילצה אותה להינשא לאיש מבוגר כשהייתה בת 16. לאחר שנה היא ילדה בן. כמקובל במשפחות מוסלמיות, היא חיה עם בעלה בבית הוריו. הוא התעלל בה קשות, ולעיתים קרובות היא ברחה להוריה, אבל אביה תמיד שלח אותה חזרה.

פעם היכה אותה בעלה קשות והיא נפצעה פצעים קשים. היא נשבעה לא לחזור אליו לעולם. שנה וחצי אחרי שנישאה, היא התגרשה בבתי המשפט הפלסטינים וזכתה במשמורת על הילד.

היא החליטה  לחזור לתיכון וסיימה את לימודיה, ואחר כך השתלבה בהשכלה גבוהה בגדה המערבית.

יום אחד באו קרובי משפחה לבקר אותה ואת משפחתה. היא מצאה חן בעיניהם והם הציעו שהיא תשקול נישואין לבנם עלי, שבאותו זמן למד באוניברסיטה בגרמניה.

בהפסקת סימסטר הגיע עלי לביתו בגדה המערבית, ופגש את פטימה. הם הכירו זה את זה והתארסו בהתאם לדת האסלאם. הוא חזר ללמוד בגרמניה ושמר על קשר רצוף איתה.

אחר כך הוא התחיל לספר לה על אמונתו החדשה במשיח. הוא הסביר כיצד פגש את המשיח, ועודד אותה להתחיל לחפש את האמת בעצמה. היא התחילה לבדוק באינטרנט והבינה שהאסלאם היא דת שקר והחוקים שלה מדכאים נשים ורודפים אותן.

מהניסיון שלה, היא ידעה שהדברים האלה נכונים, והיא התחילה לבקש את המשיח בעצמה. היא התחילה לספר לאחותה הצעירה ולידידתה הטובה ביותר על הדברים שלמדה על ישוע והאמונה במשיח.

הידידה הטובה ביותר של פטימה התחילה לבדוק בעצמה באינטרנט על ישוע, בן האלוהים, אבל אחותה של פטימה סיפרה למשפחה. כשאביה שמע, הוא היכה את פטימה ותבע לדעת מי מספר לה על ישוע. בשלב זה הוא מחפש דרכים להקשות על עלי, שעדיין לומד בגרמניה.

אשתי (אשת הכותב) יצרה קשר עם פטימה והתחילה להתפלל איתה שאלוהים יגן עליה ועל הארוס שלה מאביה. היא קיבלה את המשיח בליבה והכריזה: “לעולם לא אעזוב אותו. המשיח הוא התקווה היחידה שלי בחיים האלה”.

אשתי מלמדת את פטימה ואת חברתה הטובה את עיקרי האמונה. היא מלמדת אותן פסוקים מהכתובים והן מתפללות יחד. אנא התפללו בשביל פטימה ותינוקה, שאלוהים ישמור ויגן עליהם, ובמיוחד שבעלה הקודם לא ייקח ממנה את התינוק.

פטימה רוצה מאוד להיטבל במים. אנחנו מחכים למועד המתאים.

הערה: השמות בדויים.

 

בקיץ שעבר ערכנו שתי קייטנות קיץ בשני כפרים שונים. לא קל למצוא מקום להקמת מחנה, במיוחד כשמחפשים מקום לבילוי ולהרפתקאות המאפשר גם לספר על עקרונות האמונה המשיחית.

1118 - Summer Camp for arab children

המטרה העיקרית שלנו היא להכשיר את הדור הצעיר להלל ולאהוב את האלוהים האמיתי היחיד. ערכנו פעילויות הקשורות לאמונה, כגון סיפורים מכתבי הקודש, ולימדנו שירים משיחיים בשילוב מגוון פעילויות ייחודיות כדי לכלול משתתפים רבים ככל האפשר. בכל מחנה היו יותר מ-35 פעילויות, והילדים מצאו משהו שהם נהנים ממנו לאורך החוויה, שארכה שבוע.

כ-270 ילדים בגילים 10-6 השתתפו בקייטנות. רובם ממשפחות מוסלמיות וחלקם בעלי צרכים מיוחדים. לימדנו אותם שירים משיחיים והם חשובים מאוד לילדים. בכל יום הפחנו חיים בסיפורי הכתובים למען הילדים. באחד המחנות נתנו לילדים ספר סיפורים מכתבי הקודש על הבריאה. המחנות מאפשרים לנו לבקר את המשפחות בבתיהן וליצור קשרים טובים עם המשפחות.

DONATE

ביקור אצל קנדים אוהבים ישראל

משמאל: הליו, ארי, המנהיגים דויד וארלין קינזל מקהילת “כנסיה משיחית דבר חי” באדמונטון שבאלברטה

פגשנו אדם בשנות ה-90 לחייו ואחד השותפים האהובים והוותיקים שלנו, שאוהב את ישראל ותומך בה. הוא קיבל אותנו עם דמעות בעיניו ועם ברכה חמה בערבות הקרות של אלברטה. האספות היו מלאות במאמינים ממזרח קנדה וממערבה ובעצם לא יכולנו לבקש יותר.

נסענו מוונקובר לאדמונטון, טורונטו וקינגסטון, ושמחנו מאוד לראות אנשים רבים עומדים עם ישראל, עומדים בתפילה ונותנים בשמחה – מאמינים שהחליטו להצטרף אל מה שאלוהים עושה בארץ ולהשפיע על לבבות העם היהודי. ארי, אב אמיתי שליבו כלב האב שבשמיים, ואני, זכינו לשרת את גוף המשיח בכל מקום שאליו הלכנו במהלך המסע שלנו בקנדה. בכל אספה, אנשים אמרו לנו שעזרנו להם להבין את מטרות אלוהים לישראל ולקנדה.

באחת האספות האלה, ישבנו לשולחן עם מאמינים סיניים בוונקובר. במשך ארבע שעות, ארי ואני ענינו על השאלות שלהם, סיפרנו עדויות ועודדנו אותם לאהוב את אלוהים ולברך את העם היהודי, לעורר בהם קנאה לאמונה בישוע ולהדריך אותם אליה. רגע יקר!

כשאנחנו עומדים עם עם ישראל בהתאם לכתובים, העיניים שלנו נפקחות לראות את מה שאלוהים עושה בעמי העולם ובמיוחד בארץ שלנו, שמצפון לדרום, ממזרח ועד מערב, מלאה ביופי ובמגוון, תמונה של טוב אלוהים.

ארי עם תומך ותיק של “מעוז” ליד האח בביתו

בית הכנסת המשיחי “עיר דוד” באונטריו, הרב ג’ף פורמן מימין לארי

קנדה נוסדה במטרה להיות אומה בשלטון אלוהים, אומה שתלך בדרכיו, בהתאם לתהילים עב 8: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ.

במהלך הימים שבהם נסעתי עם ארי, נשאתי בליבי את דבריו של ראש הממשלה הקודם שלנו, סטיבן הארפר, כשפנה לכנסת ישראל בינואר 2014: “קנדה תעמוד איתכם באש ובמים”. המילים האלה אינן רק רטוריקה רהוטה, אלא ברית בין מנהיג המבין את רחשי ליבו לאומה שנבחרה בידי אלוהים להיות ברכה לעמי העולם.

משאלת ליבנו והמחויבות שלנו ב”מעוז ישראל” היא שהמאמינים ברחבי קנדה יעמדו עם ישראל וישקיעו בהכרזת הבשורה בארץ, כי זאת המטרה שלנו. אין מתנה גדולה יותר מהכרזת הבשורה לאנשים שהכריזו אותה לנו ולעמי העולם מלכתחילה, העם היהודי.

אנחנו מעודדים אתכם להאמין בהבטחות אלוהים ולעמוד עם ישראל באש ובמים.

Christ Worship Centre, Surrey, British Columbia

Living Word Christian Centre, Edmonton, Alberta

DONATE

השותפים של מעוז מברכים משפחה מוסיקלית מאוד

1018 - Elichen - Music Making For Kids

1118 - Leon and Nina Mazin with daughter Elichen and son Yair

לאון ונינה עם הבת אליחן והבן יאיר

 

שלום לכל ידידי מעוז ישראל,

אנחנו כמשפחה רוצים להודות לכם מקרב ליבנו על תמיכתכם בחינוך המוסיקלי של ילדינו. התמיכה הזאת מאפשרת להם ללמוד אצל טובי המורים, ואנחנו רואים איך הכישרונות המוסיקליים שלהם מתפתחים מיום ליום.

התמיכה הזאת מאפשרת לאליחן (בת 14) ולליאור (בן 10) להשתתף בהלל ובפרויקטים מוסיקליים אחרים.

אנחנו גאים שאליחן תייצג את ישראל בקבוצה קטנה מהארץ בתחרות בינלאומית למוסיקה שתיערך בוורונה שבאיטליה. כל זה מתאפשר בזכות התמיכה שלכם.

אנחנו מתפללים שאלוהי ישראל יברך את השותפים של “מעוז” בכל תחום בחייהם.

תודה רבה וברכות,

ליאון ונינה מזין

מנהיגי קהילה בחיפה

DONATE

ספר כתובים כדי שעם הספר יבין את הספר

אי אפשר להפריז בחשיבות השמירה של העם היהודי על כתבי הקודש בעברית כפי שאלוהים נתן אותם למשה ולנביאים.

הכתובים הם היסוד ששמר על זהות העם היהודי במשך 3,500 שנה, והם מבטיחים שכל אנשי אלוהים בכל הדורות, ייהנו מהמילים המקוריות כפי שאלוהים הכתיב אותן לאנשי אלוהים דרך רוח קודשו.

העברית המקורית עדיין קיימת, ולכן דבריו של ישוע על דבר אלוהים מדהימים: אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל.

בכל זאת, העם היהודי יצא לגלות ולא דיבר עברית במשך 1900 שנה, והישראלים ניצבים בפני בעיה: הם אינם מבינים את העברית הקדומה. והנה עוד עובדה: בעברית המקראית יש בסך הכול 8000 מילים. בעברית בת זמננו יש כ-120,000 מילים.

ברור שהעברית הקדומה והעברית בת זמננו אינן תמיד זהות. יחד עם זאת, המורשת של הטקסט העברי המקורי של התנ”ך מושרשת עמוק בזהות העם היהודי, ולכן איש איננו מעלה על דעתו לתרגם את כתבי הקודש לעברית בת זמננו.*

בתקופת התנ”ך, אפילו 8000 מילים לא הספיקו כדי להביע את כל המחשבות והמעשים של בני ישראל. לכן, לכל מילה יש משמעויות רבות, בהתאם לתרבות של ימינו. המובן שלהן בחברה התנכית לפני כמה אלפי שנים, אבד בתפוצת העם היהודי, שעד לפני קצת יותר ממאה שנים, לא דיבר עברית.

למרבה האירוניה, העושר והיופי של השפה טמונים בריבוי המשמעויות של המילים. כלומר, לפעמים יש ריבוי משמעות למילה אחת בכתבי הקודש.

ובכל זאת, ידיעת דבר אלוהים היא עניין של חיים ומוות. אין שום ספק שאלוהים רוצה שעמו הנבחר יבין את דברו. מעבר לזה, היום קמים דור שלישי ורביעי של יהודים משיחיים דוברי עברית בארץ. יש צעירים מסורים ונפלאים, המסורים להכרזת דבר המשיח, בין שבפעילות משיחית במוזיקה או במרחב הישראלי. הם רוצים להבין ולהכריז את דבר אלוהים אבל קשה להם לקרוא את הכתובים בעברית. המחויבות להבין באמת את דבר אלוהים, כרוכה בהשכלה במקרא שלישראלי הממוצע אין. לכן, מבחינת היהודים החילוניים ואפילו המסורתיים, הבנת הכתובים היא הר שכמעט אי אפשר לטפס עליו. ובעיני אלוהים, חוסר ההבנה של דבר אלוהים, הוא אסון.

נִדְמוּ עַמִּי, מִבְּלִי הַדָּעַת:  כִּי-אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ, וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי, וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי (הושע ד 6).

ברור שאלוהים רוצה שעמו יקרא את הכתובים ויבין אותם.

אנחנו מאמינים שיש לנו דרך נפלאה להציג את התנ”ך בפני המוני ישראלים שרוצים להבין את דבר אלוהים.

התחלנו בתוכנית בת שלוש שנים לתרגם את התנ”ך על ציר הזמן, בסדר כרונולוגי. הטקסט העברי של התנ”ך יישאר כפי שהוא במקור, אבל הכלים של התנ”ך הזה מטילים אור מדהים על המשמעות של קטעים קשים.

בהתחלת כל קטע יש הקדמה כתובה היטב לכל אירוע או מושג, כדי שהקורא יבין מה הוא עומד לקרוא.

שנית, לכל פסקה או קטע יש כותרת: המלאך גוער בבלעם, אלוהים מרשה לבלעם ללכת, בלעם פוגש את בלק, וכן הלאה.

בשולי הדפים בספר יהיו הערות המסבירות כל מילה שאיננה מובנת לכל מבוגר ישראלי ממוצע.

וכדי להבהיר את דבר אלוהים, הגרסה הזאת מציגה את התנ”ך כולו בסדר כרונולוגי (בהתאם למחקרים הטובים ביותר). הקורא ידע איזה נביא הזהיר או עודד את עם ישראל או יהודה – מה היה מצב העם באותו זמן, ואם בני ישראל שירתו את אלוהים באותה תקופה, או מרדו בו.

הסיפור ממשיך אל תוך הברית החדשה. ארבע הבשורות משולבות זו בזו, והאיגרות של שאול משולבות במסעותיו.

הכלים האלה עוזרים להציג ציר זמן נבואי לאירועים שהתרחשו בישראל לפני שנים רבות, ואת האירועים המתרחשים היום. התנ”ך הזה יעזור להכשיר את הדור הישראלי הצעיר המבין שהא נשלח להיות אור לגויים. אלוהים כבר מקים מבשרים ומורים ישראלים מוכשרים המכריזים את הבשורה בעושר ובעומק שהיא ראויה להם.

הגרסה העברית של התנ”ך על ציר הזמן היא פרויקט משותף עם החברה לכתבי הקודש בישראל, בניהולו של ויקטור קלישר. הצוות כולל את ד”ר ריי פריץ, חוקר ומומחה בתולדות העם היהודי בכתובים, יאיר ל’ פרנק, מומחה בתולדות עם ישראל, לצד הצוות הטכני המתמחה במקורות ובפרשנויות. אורנה גרינמן היא אחת המומחים הישראלים לתרגום, ומפקחת על הפרויקט.

* הוצאת “הגפן” הוציאה לאור ספר בריתות מאויר לילדים.

DONATE